רע"א 5134/10

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע לתביעה אזרחית לשכר טרחה. התביעה המקורית, שהוגשה לבית משפט השלום, התקבלה במלואה לאחר שכתב ההגנה של הנתבעים נמחק בשל התנהלותם. לאחר מכן ערערו הנאשמים לבית המשפט המחוזי, שקיבל את ערעורם על תנאי והחזיר את התיק לבית משפט השלום לדיון נוסף. התנאי שנקבע היה כי על הנתבעים להפקיד סכום כסף מסוים בקופת בית המשפט ולשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע. אם לא, הערעור יידחה, ופסק הדין המקורי של בית משפט השלום יעמוד. הנתבעים לא עמדו בתנאי זה, מה שהוביל את התובע לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה ליישם את פסק הדין. בית המשפט המחוזי פסק לטובת התובע אך תיקן את פסק הדין הקודם וקבע כי אם הכספים שהועברו לתובע היו מתיק ההוצאה לפועל, הדבר ייחשב כקיום התנאי. החלטה זו התקבלה ללא הסכמת מי מהצדדים, ולטענת התובעת ניתנה ללא סמכות בית המשפט. מדובר בתיקון מהותי של פסק הדין ולא עמד בדרישות חוק בתי המשפט. התובע ערער על החלטה זו, אך בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי אותו בית משפט מחוזי. השופטת הכירה במשקל טענות התובע אך הדגישה את הצורך לאזן בין עקרון סופיות פסקי הדין לבין שיקולי יעילות וצדק. בית המשפט אמנם הכיר בהיקפו המצומצם של סעיף 81 לחוק בתי המשפט בתיקון פסקי דין, אך הציע כי בנסיבות חריגות ניתן יהיה לבצע תיקון המבוסס על סמכותו הטבועה של בית המשפט לתקן טעויות גלויות. עם זאת, מאחר שהמקרה הנוכחי לא עורר שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות ונעדר השלכות רחבות, ערעור שני לא היה מוצדק. עוד ציינה השופטת כי ההחלטה לא גרמה לעיוות דין, וזכויות הצדדים יתבררו בבית משפט השלום. לפיכך, נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין.