ע"א 4571/22

תקציר

הערעור נדחה עוד בטרם שמיעת תגובת המשיבים, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. טענות המערער התמקדו בערעור על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר נחשבו אמינים ומנומקים היטב, בעיקר בשל חוסר המהימנות של עדויות המערער, החייב ובני משפחותיהם. ערכאת הערעור נמנעת, ככלל, מלבטל קביעות כאלה אלא אם כן הן מוצדקות, ולא נמצאה כאן הצדקה כזו. נקודה מרכזית בערעור הייתה המשקל שניתן להצהרת אמו של המערער בדבר מצבו הכלכלי של החייב בשנת 2015, אשר לטענת המערער מוערך בחסר. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי מדובר בעניין של אמינות, שאינו דורש התערבות, במיוחד לאור הודאתו של החייב עצמו במשבר כלכלי. עוד נמצא כי המערערת והחייב הסתירו הסכם מכר משנת 2018 שהיה אמור להיות רלוונטי, דבר המצביע על כך שלא ראו בזיכרון הדברים חוזה מחייב. מעשיהם, כגון הצהרות מטעות בנוגע לתשלומי מס והפרשות למשכנתאות, הוכיחו עוד יותר התנהגות מרמה. בית המשפט הטיל ספק בטיבו של זיכרון הדברים, וטען כי לא מדובר ב"חוזה לכאורה" שנועד להטעות אלא בשלב ביניים של משא ומתן. בנוסף, הטענה בדבר כוונות משותפות במקרקעין בין החייב לאשתו הוצגה מחדש בשלב הערעור ולא נתמכה מאחר שלא הועלתה קודם לכן בבית משפט קמא. בסופו של דבר, הערעור נדחה ללא הוצאות שכן המשיבים לא ביקשו תגובה, וכל צווי מניעה זמניים בוטלו.