ת"א 33225-12-16

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, הגישה תביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע (תשכ"ה-1965) נגד 19 נתבעים מכפרו, מג'ד אל-כרום, בגין פוסטים ותגובות בפייסבוק בעקבות ייצוג לקוח בסכסוך תכנון ובניה. היא תבעה פיצוי סטטוטורי בסך 1,300,000 ש"ח, בטענה כי מדובר בהוצאת דיבה ובכוונה לפגוע בה, תוך שהיא מציינת במפורש את הנתבעים סלים סאליבי, ראש מועצת הכפר, ואת ראיף עלי עבדאללה, כיוזמים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי הפוסטים הם חלק משיח לגיטימי. בית המשפט בחן את הפוסטים והתגובות, שלא נקבו במפורש בשמה של התובעת אך נוסחו בחריפות, ואפיינו אותה כ"משתפת פעולה" ו"בוגדת" בפעולותיה המשפטיות. תוך הכרה בשפה הבוטה שבה נעשה שימוש, הגיע בית המשפט למסקנה כי פרסומים אלה אינם מהווים "לשון הרע" כהגדרתם בחוק, שכן הם חלק משיח רחב יותר ברשתות החברתיות – מתח בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי – כאשר האחרון הוא הגובר במקרה זה. השופטת קבעה כי הפוסטים היו הבעת דעה ולא פגעו בזכותה של התובעת לשם טוב, ובכך דחתה את התביעה. עם זאת, בהתחשב באופי הפרסומים, בית המשפט לא פסק הוצאות כלשהן לנתבעים. פסק הדין הדגיש את החשיבות של מתן אפשרות לעורכי דין לייצג לקוחות ללא חשש מנקמה, אם כי הוא לא סלד מהשפה הקשה שהופעלה כלפי התובע.