עת"מ 277/09

תקציר

המקרה שלפנינו עניינו במחלוקת על שומות ארנונה לנכס שהיה בבעלות המערערת בשנים 2003, 2004 ו-2005. המערער הגיש לראשונה השגות ועררים בשנת 2006, שהסתיימו בפסק דין חלקי שהקיף רק מחצית מהתקופה הנדונה. ועדת הערר קבעה כי הארנונה לתקופה שמיום 1.7.03 ועד ליום 31.12.2003 תועבר לשוכר, מר יוסי שלו, על בסיס חוזה שכירות שהסתיים ביום 31.12.03. המערערת לא ערערה על החלטה זו מעבר לכך. כמעט שנתיים לאחר מכן הגיש המערער ערר נוסף, בטענה שלא נמסרה לו הודעה על שומות המס לשנים 2004 ו-2005. עם זאת, בית המשפט מצא כי אכן נמסרה למערער הודעה על שומות אלה, שכן המשיב שלח לו מכתב בו ציין במפורש את בעל הנכס לתקופה הנדונה. מכתב זה נשלח לכתובת משרדו של עורך דינו של המערער. עוד ציין בית המשפט כי המערערת החמיצה את ההזדמנות להתנגד ולערער בתוך המועדים הקבועים בחוק, וכי המקרה הנוכחי אינו כרוך בעניין בעל חשיבות ציבורית מיוחדת המצדיק חריגה. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם החלטת ועדת הערר, אשר מצאה כי טענת המערערת בדבר המשך החכירה מעבר לדצמבר 2003 אינה מבוססת, שכן לא הוצגו ראיות להארכת חוזה החכירה. הרשות המקומית לא הייתה מחויבת לקיים חקירה יזומה בנושא, שכן הנסיבות לא הצדיקו זאת. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב לשאת בהוצאות המשיב, בסך 15,000 ₪, בתוך שלושים יום מיום מתן פסק הדין. אם לא ישולם בתוך פרק זמן זה, הסכום יצבור ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל.