בש"פ 3159/91

תקציר

שלושה ערעורים הוגשו על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לעצור את שני המערערים, טיבי וזקאי, עד תום ההליכים המשפטיים בתיק ע"ש 360/91, ואילו שני המשיבים, בן אבו ובן דוד, שוחררו בערבות. הערעורים נסבעו משני כתבי אישום שהוגשו נגד חמישה נאשמים, בהם המערערים והמשיבים, בגין מעורבותם בעסקת סמים. הפרקליטות ביקשה לעצור את כל חמשת הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים. עם זאת, בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של טיבי וזקאי בלבד, ואילו בן אבו ובן דוד שוחררו בערבות בשל ספקות לגבי מספיקות הראיות נגדם. בערעורים שהגישו טיבי וזקאי נטען לשחרורם בערבות, בטענה כי הראיות נגדם אינן מספיקות וכי אין להפלות אותם לרעה לעומת יתר הנאשמים. בתוך כך, המדינה ערערה על שחרורם של בן אבו ובן דוד, בטענה כי די בראיות למעצרם. שופט בית המשפט העליון דחה את שלושת הערעורים לאחר שבחן היטב את חומר הראיות ולא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. השופט הסכים כי טיבי וזקאי צריכים להישאר במעצר לאור תפקידם המרכזי בעסקת הסמים, כמות הסמים המעורבים (230 גרם קוקאין) ועברו הפלילי של זכאי. בנוסף, אישר השופט את החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר בערבות את בן אבו ובן דוד, שכן הספק בדבר מעורבותם והיעדר ראיות ישירות הצדיקו את שחרורם בתנאים שנקבעו. השופט הדגיש כי בעוד עקרון השוויון מונע בדרך כלל אפליה בין נאשמים שותפים, נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה יכולות להצדיק טיפולים שונים. במקרה זה, התפקידים והראיות השונים סביב כל נאשם נתנו תוקף לפסיקותיו השונות של בית המשפט המחוזי.