ע"א 17/84

תקציר

הערעור מערער על שכר הטרחה הנמוך שפסק בית המשפט לשכירות למערערת הראשונה, העומד על חמישית מהתעריף הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מינימום), תשל"ז-1977. לשכת עורכי הדין במחוז חיפה הצטרפה לערעור כמערערת מס' 2. הסוגיה המרכזית העומדת בפני בית המשפט היא האם בית המשפט חייב לפסוק שכר טרחת עורך דין שלא יפחת מהתעריף המינימלי. השופטת שטרסברג-כהן, שכתבה את פסק הדין העיקרי, קבעה כי הכלל הוא שעל בית המשפט לפסוק שכר טרחה שלא יפחת מהתעריף המינימלי שקבעה לשכת עורכי הדין. היוצא מן הכלל הוא כאשר בית המשפט פוסק שכר טרחה מתחת לשיעור המינימום או שולל הוצאות מהצד הזוכה מסיבות מוצדקות. אלה עשויים לכלול את ערכו של הסעד שבמחלוקת ואת האופן שבו ניהלו הצדדים את הדיון. כאן, שגה השופט קמא בשיקוליו כאשר פסק שכר טרחה נמוך משמעותית משיעור המינימום, מבלי שנתן נימוקים מוצדקים. לפיכך, יש לקבל את הערעור. על המשיב לשלם למערערת הראשונה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 24,000 ₪, בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום 12.12.83, מועד פסק דינו של בית המשפט לשכירות, ועד לתשלום בפועל. סכום שכר טרחת עורך הדין בגין הערעור נקבע על 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, עם הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק דין זה. השופטת נוימן והנשיאה כספי הסכימו עם התוצאה והערותיה של השופטת שטרסברג-כהן, והדגישו את שיקול דעתו של בית המשפט בקביעת שכר טרחה ואת הצורך בהצדקה כאשר הוא חורג מתעריף המינימום. הנשיא כספי הוסיף כי על בית המשפט לשקול גם את כמות העבודה שהושקעה במשפט, וכי על הצדדים התובעים הוצאות למסור לבית המשפט פרטים רלוונטיים.