ע"א 1003/96

תקציר

בעניינו של מיכאל בן-חורין נגד המו"לים של קול העיר, הפך בית המשפט המחוזי החלטה קודמת של בית משפט השלום ובכך פסק לטובת המערער, בן-חורין. הפרשה נסובה סביב שתי כתבות שפרסם קול העיר, שלוו בפוטומונטאז' מכפיש שפורסם תחילה בעיתון אחר, "מוניטין". התמונה הפוגענית הציגה את בן חורין באופן משפיל, מעשה הנחשב לשון הרע קיצונית. בית המשפט קבע כי לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע נבחנת באופן אובייקטיבי, תוך התמקדות בפגיעה הפוטנציאלית בשמו הטוב של אדם ולא ברגשותיו הסובייקטיביים. למרות הטענה כי חזרה על תוכן משמיץ קודם אינה גוררת אחריות, נקבע כי חזרה עלולה להגביר את ההשפעה המזיקה, ולכן המו"לים אינם יכולים להשתמש בכך כהגנה. בית המשפט דחה את טענת המו"ל להגנות שונות, לרבות אמת הפרסום ועניין לציבור, והדגיש כי עצם החזרה על תוכן מפרסום אחר אינה שקולה לאמת. זאת ועוד, בקשת הגנות תום הלב נדחתה בשל המתואר הבלתי סביר בכתבות, המצביע על כוונה לפגוע מעבר לסביר. פסק הדין הדגיש את הצורך באיזון בין חופש הביטוי לבין ההגנה על שמו הטוב של אדם, וביקר את המו"לים על כך שהם מעדיפים סנסציוניזם על פני דיווח הוגן. בית המשפט הגיע למסקנה כי פרסום הכתבות מפר את דיני לשון הרע, ומחייב בחינה מחודשת של פיצוי המערערת תוך הדגשת אחריות המו"לים לאי הקמת הגנה מהותית.