ת"א 54795-01-19

תקציר

התובע, שעבד כעוזר מלגזה עבור הנתבעת (הנתבעת מס' 1), נפגע לכאורה בתאונת עבודה בה הייתה מעורבת מלגזה. המלגזה הייתה מבוטחת על ידי הנתבע השני. התובע טען כי נפגע מהמלגזה ונגרמו לו חבלות. הנתבעים חלקו על גרסת התובע לאירועים והתכחשו לחבות. בית המשפט קיבל את גרסת התובע כמהימנה יותר, וקבע כי עדותו עקבית ונתמכת בראיות רפואיות ובחוות דעת מומחים. עוד נקבע כי המלגזה הייתה מבוטחת על ידי הנתבע השני. בית המשפט מינה מומחה רפואי אשר בדק את התובע והעריך את נכותו הרפואית. המומחה קבע כי לתובע נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 7.5% ונכות אסתטית בשיעור של 3.33% בשל הפגיעה בקרסול ימין. בית המשפט קיבל את הערכת המומחה וקבע כי ההיסטוריה הרפואית של התובע ומצבו לאחר התאונה נשקלו בכובד ראש. לאחר מכן פנה בית המשפט לסוגיית הנכות התפקודית והשפעתה על יכולתו של התובע לעבוד ולהתפרנס. צוין כי התובע לא סיים את לימודיו התיכוניים ונעדר כישורים פורמליים. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שנכות רפואית לא תמיד מתואמת עם ליקוי תפקודי. בהתחשב בנסיבותיו של התובע, בית המשפט העריך את נכותו התפקודית בשיעור זהה לנכותו הרפואית האורתופדית. בחישוב הפסדי התובע פסק לו בית המשפט 35,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, בהתאם לשכר המינימום ותקופות הנכות הזמנית שנקבעו על ידי המומחה. לגבי הפסדי שכר עתידיים, חישב אותם בית המשפט על פי השכר הממוצע במשק, שכן התובע היה קטין בעת התאונה וטרם החל את דרכו המקצועית. כמו כן פסק בית המשפט לתובע 160,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, 10,000 ₪ בגין סיוע והוצאות עבר ו-21,826 ₪ בגין נזק לא ממוני. לאחר ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי להן היה זכאי התובע, הסתכם סך הנזק ב-226,826 ₪. בית המשפט הורה לנתבעת השנייה לשלם לתובע סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות. התביעה נגד הנתבע הראשון נדחתה. פסק הדין ניתן לטובת התובע, והורה לנתבעים לפצות אותו בסכום הנקוב.