תה"ס 24751-06-15

תקציר

התיק עוסק בסכסוך של זוג נשוי על בעלות על בית שנרכש במהלך נישואיהם, יחד עם שני נכסי נדל"ן הממוקמים במדינה אחרת, שכולם נרשמו על שם האישה. הבעל תבע תחילה מחצית מכל הנכסים השייכים לאשתו, אך בהמשך הגביל את תביעתו למחצית הבית בלבד. מנגד, טענה האישה כי כל הנכסים, לרבות הבית, מומנו באמצעות הלוואות או מתנות מסבה ולכן שייכים לה בלבד. השופט פסק לטובת האישה ודחה את תביעת הבעל מכמה טעמים. ראשית, הבית והנכסים נרכשו מכספי האישה, בין אם באמצעות הלוואות ובין אם באמצעות מתנות מסבה, בעוד שהבעל לא תרם כל תרומה כספית לרכישתם. שנית, רישום הנכסים על שם האישה בלבד מעיד על בעלותה הבלעדית, שכן הבעל לא הוכיח כי הדבר נעשה לצורך תכנון מס או הגנה על נכסים. שלישית, הצדדים קיימו משטרי רכוש נפרדים, שלכל אחד מהם חשבונות בנק עצמאיים משלו, דבר שסתר את טענת הבעל לבעלות משותפת. בנוסף, מערכת היחסים הרעועה של בני הזוג וחוסר תרומתו הכלכלית של הבעל למשק הבית החלישו עוד יותר את תביעתו. השופטת הדגישה כי היעדר הסכם ממון אין משמעותו בעלות משותפת אוטומטית, מה גם שחוק יחסי ממון קובע כי נכסים שנרכשו באופן עצמאי או באמצעות מתנות/ירושות אינם נתונים לאיזון. טענת הבעל כי הצדדים התכוונו לחלוק את כל נכסיהם לא נתמכה בראיות מספיקות, וטיעוניו באשר לשיקולי מס ורישום רכוש נמצאו בלתי משכנעות. בעקבות זאת הורתה השופטת לדחות את תביעת הבעל וקבעה כי הבית והנכסים שייכים לאישה בלבד. כמו כן חויב הבעל לשאת בהוצאות האישה, בסך 35,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 19.7.2016.