פל"א 2041-10-22

תקציר

הנאשמת, גליה ליוסקוב, הורשעה בשני אירועים שונים של עבירות תנועה. בתקרית הראשונה היא הודתה באשמה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסטייה מהנתיב לתוך אי תנועה. הדבר הביא למעצר בית של שלושה חודשים, שהוקל לאחר מכן למעצר בית חלקי, ורישיונה נפסל עד תום ההליכים. עם זאת, במהלך תקופת פסילה זו, היא נתפסה נוהגת ברכבה וביצעה עבירה שנייה. האירוע השני נשא הודאה באשמה. בית המשפט שקל את שני האירועים יחד בקביעת העונש. המדינה טענה להחמרת הענישה, תוך הדגשת הסכנה שבנהיגה בשכרות ומשמעות הזלזול כלפי צווי בית המשפט. ההגנה הדגישה את הנסיבות המקלות, לרבות נסיבותיה האישיות של הנאשמת, היעדר עבר פלילי וחרטתה העמוקה. השופטת הסכימה כי נסיבות המקרה מצדיקות ענישה חמורה, אך בחרה להקל בעונש, בהתחשב במצבו האישי של הנאשם ובסבירות הנמוכה להישנות המחלה. העונש כלל ארבע שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, לספור את תקופת הפסילה בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ועונש של שמונה חודשי מאסר, אותו תרצה הנאשמת אם תבצע עבירה דומה בתוך שלוש שנים. בנוסף, התחייבה הנאשמת להימנע מביצוע עבירות נוספות ולשלם סך של 10,000 ₪ אם תפר התחייבות זו בתוך שנתיים. שני הצדדים שמרו לעצמם את הזכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.