ת"א 48781-01-14

תקציר

התובעים, בעלי דירה, תבעו את הנתבעים, בעלי הדירה שמעליהם, בגין נזקי רטיבות שלטענתם מקורם בדירת הנתבעים. הסכם הפשרה בין הצדדים, שחייב את הנתבעים לתקן את הסוגיות, שולב בפסק דין. כאשר הנזק נמשך, חזרו התובעים לבית המשפט. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שהתובעים לא הגישו בקשת אכיפה לרשות הרלוונטית, וכי תקופת ההתיישנות חלפה. הם גם חלקו על תביעת התובעים לסעד כספי, וקבעו כי התובעים לא הוכיחו הפסד כספי כלשהו. השופט פסק לטובת התובעים וקבע כי תביעתם תקפה באופן חלקי. השופטת טענה כי מאחר שעילת התביעה של התובעים התבססה על פסק הדין, הרי שהתביעה הנוכחית אינה מהווה אכיפה של פסק דין זה, ולכן הסמכות לדון בתיק נתונה לבית המשפט. השופט דחה גם את הגנת ההתיישנות של הנתבעים, וקבע כי עילת התביעה התבססה על הפרה חדשה, וכי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. השופט מצא כי התובעים הוכיחו כי בדירתם נגרם נזקי רטיבות שנגרמו מדירת הנתבעים, וכי הנתבעים הסכימו לתקן את הבעיה אך לא עשו כן. לפיכך, הורה השופט לנתבעים לבצע את התיקונים הנדרשים בשתי הדירות, בהתאם להמלצות המומחה שמונה על ידי בית המשפט. השופט פסק לכל תובע פיצויים לא ממוניים בסך 7,500 שקל, והורה לנתבעים לשלם לתובעים פיצויים בסך כולל של 15,000 שקל, בתוספת 5,000 שקל הוצאות משפט ו-10,000 שקל שכר טרחת עורך דין. לנאשמים ניתנו 30 יום למלא אחר הצו, אחרת יהיו בו הפרשי הצמדה וריבית.