פש"ר 58264-10-15

תקציר

פסק הדין דן בהיקפו ובמגבלותיו של פסק דין קודם, ידידיה, הקובע כי פיצויים בגין נזקי גוף שקיבל אדם פושט רגל אינם מוענקים לנאמן המנהל את תיק פשיטת הרגל, אלא נותרים זכות אישית של החייב. תחילה דוחה השופט את הטענות המקדמיות של בעלי התפקידים בנוגע להכרזת פשיטת הרגל ולא מוצא ראיות לחוסר תום לב מצד החייב. לאחר מכן מתייחס השופט לטענת הפקידים כי התנהלותו של החייב מעידה על כוונה להתחמק מנושים ומגיע למסקנה כי מימוש זכות משפטית אינו מהווה ניצול לרעה של זכות זו או מעשה של חוסר תום לב. ליבת פסק הדין נסובה סביב פרשנות פסק הדין בעניין ידידיה, המבוסס על הגדרת המונח "קניין" בפקודת הנזיקין. השופט מספק ניתוח מפורט של ההגדרה ומגיע למסקנה כי לא ניתן להבחין בין נסיבות המקרה של ידידיה לבין המקרה הנוכחי. לפיכך, השופט קובע כי פסק הדין של ידידיה עומד בעינו, ואין להעביר את כספי הפיצויים לקרן פשיטת הרגל בשלמותם. עם זאת, השופט מוצא דרכים למתן את ההשלכות של פסק דין ידידיה. בהתייחס להחלטות קודמות בתיקי בר-גיל ומיכאלוב, השופט מחליט כי ניתן לעדכן את צו התשלום לחייב כך שיכלול גם את הפיצוי שנפסק בגין הפסד השתכרות. השופט קובע כי צו התשלומים החדש יחול רטרואקטיבית מתחילת ההליך וקובע את התשלום החודשי על 3,000 שקל. כמו כן, השופט מורה כי הכספים המגיעים לקרן פשיטת הרגל מהפיצויים בגין נזקי גוף יחושבו לפי 153,500 שקל, והחייב יוכל לקבל הפטר מותנה בתשלום סכום זה. השופט דוחה גם את בקשת החייב לנכות 25 אלף שקל מסכום זה, ששולם לגרושתו. לבסוף, פסק הדין מחייב להעביר את ההחלטה לצדדים, מתוך הבנה שהיא ניתנה בהיעדרם של הצדדים ביום 11/06/2017.