ע"א 20760-02-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרויקט שיפוץ בתים משותפים בחיפה, שמטרתו לחזק את הבניין מפני רעידות אדמה, להוסיף ממ"דים ומרפסות ולהרחיב דירות, בהתאם להוראות תמ"א 38. המשיבים, בעלי הדירות בבניין, תבעו את המערערת, קבלן הפרויקט, בטענה להפרת חוזה יסודית עקב עיכובים וליקויים בעבודות. הם ביקשו סעד הצהרתי, פיצוי בגין נזקים, לרבות עוגמת נפש, וסעד מפוצל לתבוע פיצויים נוספים לאחר השלמת הבנייה. הקבלן טען כי כל עיכוב או ליקוי היה מינורי ובמסגרת תנאי החוזה, ותבע שכנגד הוצאות שנגרמו עקב עבודות בנייה נוספות שלא נקבעו בהסכם המקורי. בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, מצא את המערערת אחראית לאיחור במסירה והורה על פיצוי בסך 20,000 ₪ לחודש עבור החודשיים הראשונים ו-40,000 ₪ לחודש לאחר מכן, לתקופה של 4.83 חודשים. בית המשפט פסק גם פיצויים בגין עוגמת נפש בסך 4,000 שקל לכל בעל דירה. בנוסף, נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים לסעד של פיצול, והתיר להם לתבוע פיצויים נוספים בגין ליקויי בנייה שפורטו בחוות דעת מומחה. בית המשפט דחה את תביעתה שכנגד של המערערת, בקובעו כי המשיבים לא התעשרו שלא בצדק. שני הצדדים ערערו על החלטת בית משפט קמא. המערערת טענה כי היה על בית המשפט לקבל את הגנתה באשר להארכת לוחות הזמנים הנדרשים לעבודה הנוספת שלא נקבעו בחוזה המקורי וכי היה מקום לאשר את התביעה שכנגד. בתוך כך, בערעור שכנגד טענו המשיבים כי שגה בית משפט קמא בחישוביו לגבי פיצויים מוסכמים ופיצויים בגין עוגמת נפש, כי לא היה עליו להפחית את הפיצוי בהתאם למספר בעלי הדירות שהצטרפו לתביעה, וכי אין להגביל את סעד הפיצול. המערערת ביקשה לדחות את הערעור שכנגד, בטענה שאין לו קשר מהותי לערעור העיקרי. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, מצא קשר מספק בין הערעור לבין הערעור שכנגד, והורה למערערת לשלם למשיבים 2,500 ₪ שכר טרחת עורך דין.