ב"ל 4073/04

תקציר

התובעת, עצמאית המפקחת על פרויקטים בתחום הבנייה והתשתיות, מעדה ונפלה על מוט ברזל, כשהיא סובלת משבר בצלעות וקרע בריאה. הוא תבע פיצויי תאונה מהנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, בגין התקופה בה לא היה מסוגל לעבוד. הסוגיות המרכזיות היו האם התובע לא היה מסוגל לעבוד עד ליום 16.10.2003, והאם חזרתו החלקית לעבודה ביום 19.8.03 פסלה אותו מתשלום דמי תאונה לאחר מועד זה. בית הדין קיבל את טענת התובע כי מצבו הגופני מונע ממנו לחזור לעבודה. למרות שרופאו של התובע הוציא תעודת מחלה בדיעבד, בית המשפט מצא אותה סבירה, בהתחשב באופי הפגיעה ובצורך של התובע במנוחה ובהתאוששות. בית המשפט קיבל גם את הסברו של התובע כי חזרתו החלקית לעבודה הייתה כרוכה בפעילות מינימלית, בעיקר מענה לשיחות טלפון, לצורך שמירה על קשרי לקוחות ומניעת קריסת עסקים. בהסתמך על פסקי דין אזוריים קודמים, קבע בית המשפט כי פעילות מצומצמת זו אינה מהווה "כל עבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. כתוצאה מכך, התובע היה זכאי לפיצויי תאונה עבור כל התקופה. הנתבע חויב לשלם לתובע את ההטבות הנתבעות בתוספת הוצאות בסך 2,500 ₪.