בע"מ 9417/09

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה עצוב של משמורת ילדים בעקבות מות האם. הילדים הושארו בהשגחת סבם וסבתם מצד אביהם, שכן אביהם נכלא בגין רצח אמם, בעוד סביהם מצד אמם ביקשו גם הם זכויות ביקור. פסק הדין הראשוני העניק לסבים ולסבתות מצד האב משמורת והתווה הסדרים לביקורי הילדים אצל קרוביהם מצד אמם. עם זאת, הסדרים אלה לא קוימו, דבר שהוביל לתסכול ולמתיחות בין שתי המשפחות. משפחת האב טענה כי הסבים מצד האם לא שיתפו פעולה בשמירה על קשר, ואילו האחרונים טענו כי משפחת האב שיבשה את ניסיונות התקשורת ביניהם. בית המשפט, שהכיר בחשיבות הקשר של הילדים עם משפחת אמם, החליט להותיר על כנה את הצהרת הנזקקות, ששימשה כלי משפטי להבטחת מעורבות שירותי הרווחה בפיקוח ובהסדרת הסדרי ראייה של הסבים והסבתות מצד האם. פסק הדין חזר על לוח הביקורים שנקבע בפסק הדין החלקי, תוך הדגשת תפקידם של העובדים הסוציאליים בהבטחת יישומו. המשמורת על הגופה הועברה להורי האב, ואילו האפוטרופסות נקבעה בהמשך, בתקווה שהיא תטופל על ידי אפוטרופוס משותף שיוכל לטפח שיתוף פעולה ואמון. באשר לקצבאות הילדים, החליט בית המשפט להותיר אותן לעת עתה בניהול עמותה, מתוך הכרה בערכן המעשי והרגשי. הדרכונים היו אמורים להיות מוחזקים על ידי פקיד הסעד לחוק הנוער עד למינוי אפוטרופוס חוקי, הדורש הסכמה או אישור בית משפט לשימוש בהם. פסק הדין התייחס גם לטיפול בילדים והמליץ להמשיך בו בהתאם לדו"ח שירותי הרווחה. לבסוף, בית המשפט הביע תקווה כי כל הצדדים ישימו את טובת הילדים בראש סדר העדיפויות והפציר בהם לשתף פעולה ביישום פסק הדין. הודעות על תיקון היו אמורות להיות מוגשות על ידי הצדדים המעורבים בתוך לוחות זמנים מוגדרים.