ת"א 55480-12-23

תקציר

## ניתוח משפטי: פסק דין בת"א 55480-12-23 טימר ואח' נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ **רקע:** בפסק דין זה, בית משפט השלום ברחובות (כבוד השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ) דן בתביעתם של 35 תובעים נגד חברת אל על, בגין עיכוב בטיסה מישראל ללונדון למשך 6 שעות ו-10 דקות. התובעים עתרו לפיצוי כספי בגין עוגמת נפש, על בסיס סעיף 19 לאמנת מונטריאול, בעוד הנתבעת טענה כי יש לפעול אך ורק על פי הוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012, אשר אינו מקנה פיצוי על עיכוב כה קצר. **סוגיות מרכזיות ועיקר הדיון:** 1. **יחסי גומלין בין אמנת מונטריאול לחוק שירותי תעופה:** השאלה המרכזית שעמדה להכרעה היא האם התובעים זכאים לפיצוי כספי בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) מכוח אמנת מונטריאול, למרות שהוראות חוק שירותי תעופה, אשר נחקק מאוחר יותר, אינן מקנות פיצוי כספי על עיכוב טיסה של פחות מ-8 שעות. 2. **פרשנות חוק שירותי תעופה:** בית המשפט בחן את הוראות חוק שירותי תעופה, ובפרט את סעיף 7(ב) שלו, הקובע את זכויות הנוסעים במקרה של עיכוב טיסה של פחות מ-8 שעות. נקבע כי החוק אכן מקנה זכויות לסיוע, אך לא פיצוי כספי ללא הוכחת נזק במקרים אלה. 3. **עליונות אמנת מונטריאול:** נקודה מהותית בפסק הדין היא קביעתו של בית המשפט כי חוק שירותי תעופה, אף שהוא מאוחר יותר, אינו גורע מזכויותיו של נוסע לתבוע פיצויים על פי אמנת מונטריאול. נקבע כי חוק זה הינו "חוק צרכני" שבא להיטיב עם הנוסעים, אך אינו מבטל את האפשרות להוכיח נזק ולהתבסס על הוראות האמנה. בית המשפט הסתמך על סעיף 16 לחוק שירותי תעופה, הקובע במפורש כי "אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין, ובכלל זה מזכותו של נוסע לפיצוי לפי כל דין". 4. **אפשרות לפיצוי בגין נזק לא ממוני לפי אמנת מונטריאול:** בהתאם לפסיקה קודמת (רע"א 8456/19 איבריה נתיבי אויר ספרדיים נ' פלישר פלד ליאורה ואח'), קבע בית המשפט כי אמנת מונטריאול אכן מאפשרת הטלת אחריות על מוביל אווירי בגין נזק לא ממוני, כדוגמת עוגמת נפש. 5. **הנטל להוכחת הנזק:** למרות שנקבע כי התובעים עשויים להיות זכאים לתבוע פיצוי על פי אמנת מונטריאול, בית המשפט הדגיש כי הנטל להוכחת הנזק, ובמקרה זה – עוגמת הנפש, מוטל על התובעים. 6. **חוסר הוכחת הנזק:** כנקודה מכרעת, קבע בית המשפט כי התובעים לא עמדו בנטל זה. עקב הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, אשר כלל ויתור על הגשת תצהירים וראיות, לא הוגשו כל הוכחות לנזק לא ממוני שנגרם לכל אחד מהתובעים. בית המשפט הדגיש כי לא כל אי-נוחות או אכזבה מהוות עוגמת נפש המזכה בפיצוי, ובמיוחד כאשר מדובר בעיכוב טיסה שעל פי חוק שירותי תעופה אינו מזכה בפיצוי כספי. 7. **טענת הפטור של חברת אל על:** בית המשפט ציין כי חברת אל על טענה לפטור מאחריות על בסיס סעיף 19 לאמנת מונטריאול (תקלה טכנית בלתי צפויה). אולם, בשל העובדה שהתובעים לא הוכיחו את נזקיהם, לא היה צורך להכריע במחלוקת זו. **חידושים משפטיים והשלכות:** * **חיזוק מעמד אמנת מונטריאול:** פסק הדין מהווה חיזוק נוסף למעמדה של אמנת מונטריאול כמקור זכויות נוסעים, אשר אינו נדחק מפני חוקים מקומיים, גם אם אלה מאוחרים יותר. ההכרה בכך שחוק שירותי תעופה בא "להוסיף על זכויות הנוסע" ולא "לגרוע מהן" היא משמעותית. * **סייג לכללי הפיצוי הסטטוטורי:** אף שחוק שירותי תעופה נועד לייתר התדיינויות משפטיות באמצעות קביעת פיצויים סטטוטוריים, פסק הדין מבהיר כי הדבר אינו מונע מנוסעים הרואים עצמם נפגעים באופן משמעותי יותר, להוכיח את נזקיהם לפי אמנת מונטריאול. * **חשיבות הוכחת נזק:** ההחלטה לדחות את התביעה בשל חוסר הוכחת נזק, למרות הזכות העקרונית לתבוע, מדגישה את חשיבות הליך הוכחת הנזק גם במקרים של נזק לא ממוני. הדבר מעלה שאלות בנוגע לאפקטיביות של ההסדר הדיוני שהוביל לוויתור על הגשת ראיות. * **השלכות אפשריות על תביעות עתידיות:** ניתן לצפות כי פסק דין זה יעודד נוסעים המעוניינים בפיצוי מעבר לזה המוגדר בחוק שירותי תעופה, להגיש תביעות המבוססות על אמנת מונטריאול, תוך הקפדה על איסוף ראיות לנזקיהם. ייתכן גם כי חברות התעופה יחויבו לבחון את מדיניות הפיצויים שלהן באופן שיכיר במקרים של עוגמת נפש משמעותית. **סיכום:** בית המשפט קבע כי התובעים היו זכאים לתבוע פיצוי לא ממוני בגין עיכוב הטיסה מכוח אמנת מונטריאול, וכי חוק שירותי תעופה אינו שולל זכות זו. עם זאת, התביעה נדחתה בשל כך שהתובעים לא הצליחו להוכיח את נזקיהם, כנדרש לפי אמנת מונטריאול. פסק הדין מבהיר את היחס בין האמנה לחוק המקומי ומדגיש את חשיבות הוכחת הנזק גם כאשר מדובר בפיצוי בגין עוגמת נפש.