ת"א 21467-02-14

תקציר

התובעת הלוותה כספים לשני לווים, וההלוואה הובטחה בבטוחות שונות שנוהלו על ידי הנתבעת. התובעת תבעה את הנתבע על כך שלא ניהל את הבטוחה כראוי ולא החזיר את ההלוואה ואת הפיצוי הנוסף שהוסכם עליו בהסכם ההלוואה. בית המשפט מצא כי הנתבע אכן הפר את חובת האמונים וחובת הזהירות שלו כלפי התובע. הוא לא קיבל חלק מהביטחונות והחזיר אחרים. הוא גם לא מימש את הבטוחות במועד כפי שנקבע בהסכם ההלוואה ועל ידי התובעת, מה שגרם לעיכוב בהחזר ההלוואה. טענת הנתבע כי מילא אחר הוראות בא כוח התובעת לא התקבלה, שכן היא לא נתמכה בראיות כלשהן וסתרה מסמכים בכתב. עוד קבע בית המשפט כי שער הדולר המתאים לחישוב יתרת השקל של ההלוואה הוא השער היציג בעת התשלום וכי יש לחשב את הריבית על ההלוואה כריבית דריבית על בסיס 3% לחודש. השופט קבע כי על הנתבע לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם לו עקב הפרת חובותיו. הנזק חושב כקרן ההלוואה, בתוספת הפיצוי המוסכם, וריבית נוספת, שתורגמו לשקלים באמצעות שער הדולר ביום 25.2.2010 – המועד שבית המשפט מצא לנכון להתגבש הנזק. הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית יתווספו ממועד זה ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבע חויב לשלם לתובע סכום כולל זה, בצירוף שכר טרחת בית המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.