רבני 115837/20

תקציר

פסק הדין מפרט את תנאי האחריות הכלכלית לילדיהם של בני זוג גרושים. האם תהיה אחראית לכיסוי הוצאות הילדים, לרבות מזון, הנעלה, קוסמטיקה, בידור ועוד, בסכום חודשי של 1,500 ₪, שייטיב ישירות עם הילדים ולא יועבר לאב. סכום זה ייקבע עד שהילד הצעיר ביותר, עומר, יגיע לגיל 18. מעבר לכך, לאף אחד מההורים לא יהיו תביעות כספיות נוספות נגד השני. ההחלטה מתבססת על ההבנה כי חובת האם לפרנס את ילדיה נובעת מדיני צדקה ולא ממזונות, ולכן שיעור תרומתה מוגדר באותם כללים כמו חובות צדקה כלליים, שהם לכל היותר עשרה אחוזים, ובפרשנויות מסוימות אף פחות מכך. האב, שהוא ההורה המשמורן, אחראי למזונות הילדים, ותרומת האם היא משנית. כמו כן, כל הוצאה שהאם כבר מוציאה על הילדים, בתקופות שהם שוהים עמה, תנוכה מחובת הצדקה שלה. פסק הדין מתייחס גם לאכיפה המוגבלת של דיני הצדקה ומציין כי חובת תשלום מזונות מדיני צדקה מוגבלת מאוד. פסק הדין מדגיש את אופיו המפלה של החוק הקיים, המחייב את האב לפרנס אך ורק את ילדיו בגילאי 6-15, ודוגל בגישה שוויונית. עם זאת, השופטת מציינת כי לא קל להתגבר על האפליה בחוק, ולמרות שיקולי השוויון, ההשלכות המעשיות של דיני הצדקה עשויות שלא לחייב בפועל תשלומי מזונות שווים משני ההורים.