ע"פ 1888/02

תקציר

במקרה זה, זוכה המשיב תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מאשמת רצח וניסיון רצח למרות ראיות נסיבתיות משכנעות, לרבות התאמת DNA בין המשיב לבין רוק שנמצא על כובע גרב ששימש לביצוע העבירה, שנמצא ברכב המילוט. בערר התביעה נטען כי סירובו של המשיב למסור דגימת רוק והתנהגותו החשודה במהלך חקירתו במשטרה חיזקו את התיק נגדו. המשיב טען לשתיקה וסירוב בהמלצת עורך דינו והעלה את האפשרות שבן משפחה אחר יכול היה להשתמש בכובע הגרב, והציע לו להימנע מהסברים כדי להימנע מלהפליל קרובי משפחה. בית המשפט העליון הדגיש את כוחן של ראיות נסיבתיות כאשר אין הוכחה ישירה, והדגיש את הצורך בהיסק לוגי ובבחינת תרחישים חפים מפשע אפשריים. עם זאת, הם מצאו כי מעשיו של המשיב אינם עולים בקנה אחד עם האפשרות למעורבותו של בן משפחה אחר, דבר המצביע על מניע אישי להסתיר את תפקידו. בית המשפט קבע כי סירובו למסור דגימת רוק והתנהגותו הנסערת בחקירה מצביעים באופן קולקטיבי על אשמתו, למעט ספק סביר. משכך, התקבל הערעור, והמשיב הורשע ברצח ובניסיון לרצח, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין. החלטה זו מדגישה את האיזון העדין בין ראיות נסיבתיות, מסקנה הגיונית והתנהגות הנאשם בהליכים משפטיים.