ת"א 49626-04-22

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב תובע שהגיש תביעה נגד עיריית בת ים לאחר שחווה נפילה בעת שרכב על הקורקינט החשמלי שלו, לכאורה בשל מכשול בכביש. התובע טען כי לעירייה, כבעלת הקרקע, הייתה חובת זהירות כלפי התושבים והעוברים והשבים, לרבות הוא עצמו, והיא לא תחזקה את הכביש בצורה בטיחותית. עם זאת, השופט פסק לטובת העירייה, וקבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי המכשול היווה סיכון בלתי סביר וצפוי, המהווה תנאי הכרחי לביסוס אחריות. השופטת התייחסה בהרחבה לחוק החל, והדגישה כי בעוד שעל הרשויות העירוניות לדאוג לבטיחות המדרכות והכבישים, גם על העוברים והשבים מוטלת האחריות לשים לב לסביבתם. עצם התרחשותה של נפילה אינה מעידה על רשלנות מצד העירייה. יתר על כן, המכשול הספציפי המדובר, על פי הדיווחים, מכסה ביוב, לא נמצא כסיכון בלתי סביר שהעירייה הייתה צריכה לצפות ולתקנו. השופט ציין כי הכבישים אינם צפויים להיות מפולסים וחלקים כמו רצפות פנים, ויש לצפות להבדלי גובה קלים. היו גם בעיות אמינות לגבי גרסתו של התובע לאירועים, שכן הוא השמיט תחילה פרטים חשובים בהודעותיו, לרבות הימצאותו של סולם המחובר לקטנוע שלו. השופט ראה בכך ניסיון לעוות את העובדות וקבע כי התובע לא רכב על הקורקינט בהתאם לתקנות התעבורה. יתר על כן, לעירייה לא היו תלונות קודמות על מצב הכביש, ומעשיו של התובע עצמו, כגון נשיאת מטען נוסף ואי הקפדה על חוקי התנועה, היוו אשם תורם מוחץ. בסיכומו של דבר, דחתה השופטת את התביעה, וחייבה את התובע לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד הנתבע, בסך 15,000 ₪, בשל אי הוכחת רשלנות או התנהלות פסולה מצד העירייה.