רע"א 7484/05

תקציר

פסק הדין המדובר נראה כפסק דין במחלוקת הנוגעת לחסינות ריבונית ולדרישה להפקיד פיקדון לצורך הליכים משפטיים. המבקש, ריבון זר, ביקש פטור מהדרישה הרגילה להפקיד פיקדון בסך 15,000 ש"ח כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק מלכתחילה נגד המבקש, בקובעו כי החסינות הריבונית אינה חלה על פעילותם המסחרית. לאחר מכן ערער המבקש לבית המשפט העליון, ובמקביל הגיש בקשה לפטור מחובת הפיקדון. המבקש טען כי המשפט האמנה הבינלאומי, ובפרט אמנת האו"ם בדבר חסינות שיפוטית של מדינות ורכושן (2004), פוטר אותן ממתן ערובה. הם גם השתמשו בעקרון ההדדיות, וקבעו כי הם אינם זקוקים לערובה בהליכים בשטחם. בנוסף, הציג המבקש מכתב ממר הוליס, נציג משרד המשפטים האמריקאי, המציין כי ארה"ב תכבד כל פסיקה או פסיקת הוצאות בעניין זה, מה שמייתר את הצורך בדרישה להפקדה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי המשפט הבינלאומי עליו הצביעה המבקשת אינו מחייב משום שטרם נכנס לתוקף, ולא ישראל ולא ארה"ב אשררו אותו. עוד נטען, כי הגנות האמנה אינן חלות על ריבון הפותח בהליך, כמו במקרה זה. יתר על כן, הם טענו כי המבקשת עמדה בעבר על כך שאחרים המעורבים בהליכים משפטיים נגדה יספקו ערובה, וכי שיקולי שוויון מחייבים להטיל עליה דרישה זהה. באשר למכתבו של מר הוליס, הטילו המשיבים ספק בהסתפקותו כערובה חלופית סבירה. שופט בית המשפט העליון, לאחר ששקל את הטענות והטענות, פסק לטובת המבקש. הם קיבלו את הבקשה לפטור מהפיקדון, בתנאי שהמבקש יספק ערבות חלופית, בהתחשב במכתבו של מר הוליס כהתחייבות מספקת. השופטת ביססה הכרעה זו על נסיבותיו המיוחדות של המקרה, מבלי להזדקק להכרעה סופית בשאלות המשפטיות העקרוניות שהועלו. בכך דחה השופט גם את טענות המשיבים בדבר סיכויי הצלחתו של המבקש וחוסר ההצדקה הנטען בהחלטת בית המשפט המחוזי. משכך, היה המבקש פטור מהפקדת סכום הבטוחה, כאשר התחייבותו של מר הוליס שימשה כערובה חלופית במקרה זה.