ב"ל 15178-04-22

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב ההכרה באוטם שריר הלב (התקף לב) כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. החוק מגדיר "תאונת עבודה" כאירוע המתרחש במהלך שעות העבודה והוא תוצאה ישירה של פעילות בעבודה. קיימת חזקת סיבתיות אם התאונה מתרחשת בזמן שהעובד נמצא בעבודה, אותה ניתן להפריך. כדי לקבוע התקף לב כתאונת עבודה, חייבת להיות הוכחה לאירוע חריג בעבודה, הגורם ללחץ נפשי יוצא דופן או למאמץ פיזי. זה נקבע באופן סובייקטיבי, על סמך ניסיונו של הפרט, ודורש ראיות אובייקטיביות. במקרה זה טען התובע, מנהל עבודה בחברת מקורות, כי לקה בהתקף לב לאחר עימות זועם עם קבלן משנה בעבודה. האירוע התרחש כאשר התובע הגיע לאתר עבודה ומצא את העובדים חסרי מעש, מה שהוביל אותו לצעוק לעברם. שעה לאחר מכן הוא חש כאבים בחזה, שהקרין על ידו השמאלית. גרסת התובע לאירועים הייתה עקבית לאורך כל ההליך המשפטי ונתמכה בעדויות עדים. ראיה משמעותית הייתה חקירה ספונטנית של קבלן המשנה, שתיאר את האירוע כאירוע חריג ותמך בעדות התובע. בית המשפט הכיר בסתירות קלות בעדויות בנוגע לפרטים לא מהותיים, אך מצא כי הן אינן סותרות את אמינות התובע. גם המסמכים הרפואיים, שלא הזכירו את האירוע, טופלו, כאשר בית הדין ציין כי האנמנזה נלקחה בנסיבות בהן אשתו של התובע לא יכלה לדעת את פרטי אירוע העבודה. לפיכך, היעדר אזכור האירוע לא נחשב כמעיד על אי התרחשותו. לוח הזמנים שהוצג בדו"ח מד"א טופל אף הוא, כאשר בית המשפט מצא כי הוא תואם את עדותו של התובע. ככלל, בית הדין שוכנע כי התובע חווה אירוע חריג בעבודה ולכן הכיר בהתקף הלב כתאונת עבודה. בהתאם לכך, ימונה מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין אירוע העבודה לבין ליקוי הלב של התובע. פסק הדין מדגיש את אופייה הסובייקטיבי של ההערכה ואת הצורך בראיות אובייקטיביות לתמיכה בגרסתו של התובע לאירועים.