ע"א 427/71

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בסכסוך על שלוש חלקות קרקע שנרכשו על ידי המערערים בשנת 1946 בעת שביקרו בארץ ישראל ממצרים. המערערים חזרו למצרים ולאחר מכן עלו לישראל בהפרש של שנים. בינתיים, האפוטרופוס הכללי, שסבר כי המערערים נעדרים, השיג צווי בית משפט להשתלט על החלקות ולבסוף למכור אותן בשנת 1959, לאחר שהמערערים לא שילמו את המסים שהוטלו עליהן. המכירה נערכה ללא ידיעת המערערים. השאלה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט העליון הייתה האם פעולותיו של האפוטרופוס הכללי היו כדין ואם המערערים זכאים לפיצוי כלשהו בגין מכירת רכושם. בית המשפט קבע כי אמנם נפלו טעויות פרוצדורליות בהליך האפוטרופוס הכללי, אך אין בהן כדי לפסול את ההליך. החלקות אכן היו רכושם של נעדרים ולא טופלו ברשלנות על ידי האפוטרופוס הכללי. יתר על כן, בית המשפט מצא כי האפוטרופוס הכללי ואנשיו פעלו בתום לב ובזהירות סבירה, ופטרו אותם ואת המדינה מאחריות לנזק שנגרם למערערים. השופט ח' כהן ציין במפורש כי יש לחשב את הנזק נכון למועד הגניבה, שבמקרה זה היה מכירת הנכס, ומי שמתעכב בהגשת תביעה מסתכן בתנודות בשוק. פסק הדין דחה את טענות המערערים נגד האפוטרופוס הכללי, האפוטרופוס לנכסי נפקדים והמדינה, ולא מצא כל רשלנות או זדון מצדם. משלא הוכחה חבות, נדחה הערעור, והמערערים נותרו עם הפיקדון הצנוע מתמורת המכירה שבידי האפוטרופוס הכללי.