תמ"ש 4006-07-12

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך בין בעל ואישה הנמצאים בתהליך גירושין. הבעל הגיש תביעת גירושין בבית דין רבני, וזמן קצר לאחר מכן הגישה האישה תביעות משלה בבית משפט לענייני משפחה. הסוגיה העומדת על הפרק נוגעת לסמכות השיפוט של בתי המשפט בהליכי גירושין, ובפרט בענייני משמורת ילדים, מזונות האישה וחלוקת רכוש. על פי החוק, לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בכל עניין הכרוך בתביעת גירושין אם הוגשה תחילה. הדבר הוביל ל"מרוץ סמכויות" שבו כל אחד מבני הזוג מנסה להגיש את תביעתו בבית המשפט הנוח לו ביותר. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש בהחלטתו את חוסר תום הלב הפרוצדורלי שהפגינו הצדדים, שהתאפיין בריבוי הבקשות והבקשות שהוגשו בתקופה קצרה, ובהיעדר גילוי הליכים רלוונטיים. עם זאת, בית הדין קבע כי מאחר שתביעת הגירושין של הבעל קדמה לזו של האישה בזמן, לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בענייני משמורת, מזונות האישה ורכוש (למעט רכוש הרשום על שם הורי הבעל). תביעת האישה לסעד הצהרתי נגד הורי הבעל תישאר בבית המשפט לענייני משפחה. עוד נקבע בפסק הדין כי חוסר תום הלב הפרוצדורלי של האישה, במקרה זה, גובר על חוסר כנות בתביעת הבעל, וכי על בית הדין הרבני לדון בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושין. השופט גם הפציר בשני הצדדים לכבד את החלטות בתי המשפט ולעצור את "מרוץ ההחלטות", המבזבז משאבים שיפוטיים. בפסק הדין, שניתן בהיעדרם של הצדדים, נקבע כי לא ייפסקו הוצאות, ושינויים ארגוניים הביאו לכך שההליך יידון בהרכב אחר.