ע"א 1533/08

תקציר

התיק סובב סביב יחסי נאמנות והתיישנות לגבי נאמנויות פיננסיות. המערערת הפקידה כספים בידי המשיב, שהיה אמור למסור דוחות וחשבונות על הכספים למערערת ולבעלה המנוח. המערערת טענה כי המשיב לא עשה כן משנת 1985. המשיב טען, כי המערערת לא סיפקה הוכחות למעמדה כמנהלת העיזבון, ועל כן לא הייתה עליו חובה למסור את הדוחות. בית המשפט בחן את השאלה האם חלה על התביעה התיישנות ומצא כי תצהירו הראשוני של המשיב היווה הודאה בקיומה של זכות, שכן הוא הכיר בהיותו נאמן של קרנות שונות. הודאה זו מאפסת את תקופת ההתיישנות, כלומר התביעה שהוגשה בשנת 1996 הייתה בתוך פרק הזמן. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המשיב לא הכחיש את הנאמנות ולא הפר את חובות הנאמנות שלו, דבר שיש בו כדי לגרור גם את תקופת ההתיישנות. בנוסף, פסק דין חלקי קודם לטובת המערערת, אשר חייב את המשיב למסור חשבונות ודוחות, לא יושם, דבר התומך עוד יותר בעמדת המערערת. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את ערעורה של המערערת, ולהכריע בתביעתה לגופה. מנגד, ערעורו הנגדי של המשיב, שביקש לבטל את פסק הדין החלקי, נדחה. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך בירור ומינוי אפשרי של רואה חשבון לבדיקת חשבונות רלוונטיים. פסק הדין התייחס גם לסוגיית ההוצאות, והציע כי המשיבים ישלמו למערערת סכום קצוב, בהתחשב בהתנהלותם לאורך ההליך. המשנה לנשיא ריבלין והשופט רובינשטיין הצטרפו לפסק הדין שניתן על ידי השופט מלצר.