ע"פ 6219-11-07

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות עדותה של המתלוננת, שטענה כי המערער, הרופא שלה, ביצע בה מעשים מיניים במהלך בדיקה. בית משפט קמא האמין לדבריה של המתלוננת, שהיו מפורטים ועקביים, והם נתמכו בראיות נוספות, כגון תלונתה המיידית לפקיד ולעובד העירייה למחרת. בית המשפט קבע כי התנהגותה והתבטאויותיה של המתלוננת אינן עולות בקנה אחד עם היותה קורבן לתקיפה מינית, וכי השימוש שעשתה במילה "אונס" אינו מעיד על הגזמה. בית המשפט גם לא האמין לטענת המערער כי הבדיקה הייתה שגרתית, מה גם שלא הזכיר זאת בחקירתו. הכרעת הדין מתייחסת גם להגנתה של המערערת כי המתלוננת לוקה בנפשה וכי האשמותיה שקריות. נטען כי המתלוננת סובלת מסכיזופרניה וכי האשמותיה נובעות מאשליות. עם זאת, הרשומות הרפואיות לא תמכו באבחנה של סכיזופרניה, והאירוע המדובר לא הוזכר ברישומי הטיפול הנפשי שלה, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי האשמותיה לא היו תוצר של מחשבות שווא. הכרעת דינו של בית משפט קמא יסודית ושוקלת את מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו. היא נתמכת גם בפסיקה בדבר תפקידה של ערכאת הערעור בקביעת מהימנות והמשקל שניתן לחוות דעת מומחים. הואיל וההרשעה מתבססת בצדק על אמירותיה המהימנות של המתלוננת ועל ראיות תומכות אחרות, אין ערכאת הערעור מתערבת בהכרעת דינו של בית משפט קמא. בהתייחסו לגזר הדין, מסכים בית המשפט עם הערכתו של בית משפט קמא את חומרת מעשיו של המערער, אשר בגדו באמונו של המתלונן, עולה חדש מאתיופיה. עברו הנקי של המערער ועדי אופיו נלקחים בחשבון, אך נלקחים בחשבון גם חומרת העבירה והשפעתה על חיי המתלונן. בית המשפט מחליט כי המערער ירצה 7 חודשי מאסר בפועל ו-14 חודשי מאסר על תנאי, ופסק דין זה יבוצע בכלא ניצן במועד קצוב. הערעור על ההרשעה נדחה, ועונשו של המערער מתקיים.