ע"ש 180/96

תקציר

המערערים במקרה זה ערערו על החלטת המשיב לדחות את בקשתם לניכוי מס תשומות. המשיבה ביססה את החלטתה על כך שחלק מחשבוניות המס שהגישה המערערת לא "הוצאו כדין" כנדרש בסעיף 38 לחוק. בית המשפט מצא כי המערערת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה כי החשבוניות הנדונות אכן הוצאו כדין, ועל כן יש לדחות את הערעור. ראשית, בית המשפט הסביר כי על המערער מוטל נטל ההוכחה והשכנוע, בו לא עמדו בדרישות. שנית, בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו ומצא כי המערערת לא הביאה ראיות משכנעות להפרכת טענת המשיב כי חלק מהחשבוניות אינן משקפות עסקאות במציאות. "ספר הקודים" שהיה בידי הספק, תעודות המשלוח ועדותו של מרדכי, בא כוח המערערת, הצביעו כולם על כך שהחשבוניות פיקטיביות. בית המשפט הדגיש כי המבחן לקביעה אם חשבונית "הוצאה כדין" הוא מבחן אובייקטיבי, ואי ידיעתו של המערער לגבי אי חוקיות כלשהי אינה רלוונטית. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערערת לא הביאה כל ראיה מוצקה הקושרת בין כמויות הנייר הנקובות בחשבוניות לבין רכישות בפועל מהספק. ככלל, מצא בית המשפט כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, וגם אם היה על המשיב לנמק את החלטתה, די היה בראיות שהוצגו כדי לתמוך בשלילת ניכוי מס התשומות. פסק הדין לטובת המשיב לא נפגע, והמערערת חויבה לשאת בשכר טרחת המשיב ובהוצאותיו.