ת"א 52102-10-22

תקציר

המבקש והמשיב התקשרו בחוזה לבניית בניין מגורים. המשיב ביקש לחלט את הערבויות הבנקאיות שניתנו על ידי המבקש כנדרש בחוזה הבניה, מה שהוביל את המבקש להגיש בקשה לצו מניעה שימנע מהמשיב לעשות כן. בחוזה נקבע כי המשיב יוכל לוותר על הערבויות במקרה של הפרת חוזה על ידי המבקש, גרימת נזק למשיב, וסכום הנזק ייקבע על ידי מפקח. המבקשת טענה כי שני תנאים מקדימים לחילוט ערבויות הוסכמו בחוזה וכי תנאים אלה לא התקיימו. התנאי הראשון היה שהחילוט ייעשה על ידי עורך דינו דאז של המשיב, והתנאי השני היה שהמפקח יקבע שהייתה הפרת חוזה, ויאמוד את הנזק שנגרם ממנה. המשיב טען, כי טענות המבקש בדבר התנאים לא הוזכרו במפורש בבקשה ואין לקבלן. בית המשפט קבע כי גם אם התנאי הראשון הוא גבולי, התנאי השני, המחייב את קביעת המפקח, הוזכר במפורש בחוזה ולא התקיים. לפיכך, המשיב לא היה רשאי לחלט את הערבויות, והבקשה לצו מניעה התקבלה. בית המשפט אף קבע כי שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, שכן המבקש הוא האחראי העיקרי לטיפול הלא יעיל בתיק.