עת"מ 25380-05-16

תקציר

החלטת בית המשפט ביחס לעתירה היא כי יש לקבל אותה באופן חלקי ולסייג אותה. טענת השיהוי אינה תקפה במקרה זה, שכן אין ראיות לבקשה זהה קודמת ואין שיהוי אובייקטיבי. גם אם היה עיכוב, הוא לא השפיע לרעה על המשיבים. מדובר בהתקשרות מתמשכת של הרשות, ולכן הנטייה היא שלא לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי. לגופה של הבקשה לקבלת מידע קובע בית המשפט כי הזכות לחופש המידע היא יחסית ויש לאזן בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים. המידע המבוקש נופל לסייגים של חוק חופש המידע, ונחשב כבעל ערך כלכלי ונוגע לעניינים מסחריים. בעוד שקיים אינטרס ציבורי בחשיפת פרטי חוזה בין רשות ציבורית לגוף פרטי, יש להביא בחשבון גם שיקולים אחרים כגון קיומו של פיקוח ציבורי על הרשות, האינטרס העסקי הפרטי העומד מאחורי הבקשה והפגיעה הפוטנציאלית באינטרסים של המשיב השני. במקרה זה, האינטרס הציבורי מוגש באמצעות מנגנוני פיקוח ובקרה אחרים, ומסירת המידע המפורט המבוקש עלולה לפגוע במשיב השני. לפיכך, בית המשפט מורה על גילוי חלקי של המידע. באופן ספציפי, המשיב הראשון יעביר לעותרת את ההיקף הכספי של הסכומים שהועברו למשיבה השנייה לצורך מתן שירותים למבוטחיה במסגרת התכנית לשירותי בריאות נוספים בשנים 2008 עד 2012, כסכום כולל אחד ללא פילוח. המידע יימסר בתוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. כל צד יישא בעלויות שלו.