ע"א 93/84

תקציר

פסק הדין נסוב סביב רשלנותה של משטרת ישראל בטיפול ובעיכוב בהחזרת הכספים שנתפסו למערערים ניסים ומאיר ויצמן. עם מעצרם בחשד להחזקת מטבע זר שלא כדין, הוחרמו כמוצגים כסף ישראלי ואמריקאי. למרות שהחוקרים המליצו להחזיר את המטבע הישראלי כבר ב-26 במאי 1982, עיכבה המשטרה את ההחזרה עד ל-6 בספטמבר 1982, ללא הסבר, למרות שקבעה שאין עוד צורך בהחזקתה. עיכוב זה התרחש למרות צו בית משפט מיום 19 באפריל 1982, המחייב את ההגנה על הכסף ומייעץ להשקעתו כדי למנוע ירידת ערך. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי על המשטרה מוטלת החובה לשמור על ערכם של מוצגים שנתפסו ואי החזרתם המיידית של הכספים מהווה רשלנות, במיוחד לאור ההקשר האינפלציוני של המדינה השוחק את הערך הכספי במהירות. כתוצאה מכך, חויבה המדינה לפצות את המערערים בגין ירידת ערך כספם בשל איחור מופרז זה, באמצעות תשלום הפרשי הצמדה וריבית עבור התקופה שמיום 13.6.82 ועד למועד ההשבה בפועל, בצירוף הוצאות משפט. השופטים הדגישו את חובתה של המשטרה להבטיח כי כספים המוחזקים במהלך חקירה יוחזרו מיד עם קבלת ההחלטה על הצורך להחזיק בהם או יצומדו כראוי כנגד ירידת ערך, ובכך ישמרו על הערך הריאלי של הבעלים החוקיים.