רע"א 8365/05

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על מחלוקת על ביצוע פסק דין. המבקשים ביקשו לגבות חוב בסך 3,160,000 ₪ כנגד המשיבים סם מור ובן אבו, כאשר החוב מובטח בנכסים המוחזקים על ידי בנק. עיקר המחלוקת נסובה סביב משיכת סך של 198,000 ₪ מחשבונו של בן אבו, שלטענת המבקשים היה צריך למנוע אותה על ידי הבנק משום שהפחיתה משווי הנכסים המובטחים. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את הערעור בנימוקים שונים. ראשית, הבנק לא יכול היה למנוע את המשיכה שכן לא קיבל הודעה על צו עיקול על נכסיו של בן אבו. שנית, אופי הערבות בחשבון הפיקדון של סם מור היה כזה שמדובר בבטוחה חוזרת וקבועה המכסה את חובו של בן אבו, כלומר המשיכה לא פגעה ביתרת הערבות. המבקשים ביקשו רשות ערעור על החלטה זו, אך הבקשה נדחתה. השופט היושב בדין קבע כי התיק לא עורר שאלות משפטיות משמעותיות מעבר לאינטרסים של הצדדים, והעקרונות המשפטיים שיושמו על ידי בית המשפט המחוזי מבוססים היטב. באופן ספציפי, הודגש כי לא ניתן לעקל חשבון עם יתרת חובה באמצעות עיקול, ואופייה התמידי של הערבות פירושו שכל הפיקדון שועבד לחוב, ללא קשר לתנודות ביתרת החשבון. השופטת גם הבדילה את המקרה מפסקי דין קודמים שצוטטו על ידי באי כוח המבקשים, והדגישה כי העובדות שונות. בנוסף, השופט ציין כי הערבות הנצחית, על אף שהיא בעייתית במהותה, תקפה וניתנת לאכיפה. משכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הבנק. פסק דין זה אישר מחדש עקרונות משפטיים קיימים ולא הציג תקדימים חדשים; היא הדגישה את תוקפן של ערבויות קבועות ואת חוסר היכולת לעקל על חשבונות עם יתרות חובה.