עת"מ 61786-06-19

תקציר

העותר ביקש ממנהל מקרקעי ישראל לרשום חלקת אדמה במושב ברכיה על שמו ללא כל תמורה, בטענה כי זכותו בקרקע נקבעה לפני שנים. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה סבלה משיהוי מוגזם, הן מבחינת התנהלותו בפועל של העותר והן מבחינת המציאות האובייקטיבית, אשר לבדה מצדיקה את דחיית העתירה על הסף. העותר היה מודע לכך שרשות מקרקעי ישראל לא הסכימה לרשום את הזכויות על שמו לפחות מאז שנת 2008, אך לא נקטה כל פעולה משפטית עד שנת 2018. עיכוב זה גרם לפגיעה משמעותית באינטרסים של מנהל מקרקעי ישראל וצדדים שלישיים. יתר על כן, העותר לא הוכיח כל זכות חוקית לקבל את הירושה או כל הצדקה לכך שמנהל מקרקעי ישראל יקצה את הקרקע ללא תמורה. בקשת מנהל מקרקעי ישראל לקבלת מסמכים התומכים בהקצאה הייתה סבירה ומתבקשת, שכן היא התבססה על ההבנה כי החלקה מוקצית תמורת תשלום של 40,000 ₪, כאמור בבקשת עמותת מושב ברכה. העותרת לא סיפקה מסמכים אלה וגם העמותה לא הסבירה את התשלום. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענות העותר מופרכות וכי אין עילה להתערב בהחלטות רמ"י. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.