רע"א 2806/18

תקציר

בפסק דין זה הפעיל בית המשפט את סמכותו להתייחס לבקשת רשות ערעור כאילו כבר ניתנה, והגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור. ההחלטה הדגישה שני שיקולים מכריעים בבקשות לסעד זמני: סיכויי ההליך ומאזן הנוחות בין הצדדים. בית המשפט המחוזי לא שקל את מאזן הנוחות והתמקד אך ורק בסיכויי ההליך – הרלוונטי במיוחד במקרים של פינוי משפחות מבתיהן. פיקוח זה לא היה ראוי, שכן קיימת חזקה כללית לעכב פינויים בשל השפעתם הקשה. למרות שקיימים חריגים כאשר סיכויי ההצלחה אפסיים, יש לבסס זאת היטב. בנוסף, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחליט ללא שימוע וללא התייחסות המשיב, בניגוד לכללים פרוצדורליים המדגישים את חשיבותם של דיונים לסעד זמני, שכן החלטות אלה יכולות להשפיע באופן משמעותי על שני הצדדים. בדיקה עצמאית מפורטת ומנומקת, לאחר הדיון, חיונית לצדק. משכך, התקבל הערעור, תוך ביטול החלטת בית המשפט המחוזי וחיוב דיון מחודש בנציגות הצדדים לצורך בחינה מחודשת של העניין, בהתחשב הן בסיכויים הפרוצדורליים והן במאזן הנוחות. צו המניעה הזמני נותר בתוקפו עד למתן פסק דין חדש על ידי בית המשפט המחוזי, וצבי חויב בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ₪.