ב"ל 23242-04-19

תקציר

בית המשפט התקשה לבחון את טענות התובע בשל הצגתן הלא מאורגנת וטענותיה הסותרות של התובעת, שהצריכו דיונים נוספים. הדיון התמקד בתביעת התובעת לקצבת ילדים נטושה, למעט הטבות אחרות הנתבעות בנפרד. התובעת אישרה כי קיבלה תשלומים עבור נכדה בשנים 2012-2013, אך ערערה על אי תשלום עבור השנים 2006-2009 וחלק משנת 2013. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעת כי התביעה לשנים 2006-2009 חוסה תחת חוק ההתיישנות, שכן היא הוגשה למעלה מעשר שנים לאחר אי התשלום הנטען . בית המשפט ציין כי התובעת הייתה מודעת לזכויותיה ופנתה בעבר לנתבע ולסיוע המשפטי, אך לא הגישה תביעה. בנוסף, התיעוד הראה כי התשלומים בוצעו, ונראה כי הבלבול של התובע נבע מכך שלא הבחין בין הטבות שונות. מכיוון שהתביעה לא הייתה נגד החלטה אלא נגד אי תשלום, חלה תקופת התיישנות קצרה יותר, שהפכה אותה למיושנת. השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את התביעה, ללא צו להוצאות, והעניק לתובע תקופת ערעור של 30 יום.