סע"ש 34925-09-20

תקציר

התובע, מחסנאי שהועסק על ידי חברת השיווק הנתבעת בין השנים 2012-2020, הגיש תביעה כנגד הנתבע בגין תשלומים שונים הקשורים להעסקתו. השופט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. ראשית, השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובע 1,000 ₪ בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודתו במועד, כנדרש בחוק. מדובר בסכום נמוך מ-10,000 ₪ שדרשה התובעת, שכן השופטת מצאה כי בסופו של דבר התובע הרוויח משמעותית מהיעדר הודעה מוקדמת. שנית, השופטת דחתה את תביעת התובע לפיטורים שלא כדין, וקבעה כי החלטת הנתבעת לפטר את התובעת הייתה חלק מצעדי התייעלות לגיטימיים עקב משבר הקורונה, ולא נבעה מחוסר תום לב או מסיבות פסולות, כפי שטענה התובעת. התובע טען כי פוטר בשל עמידה על זכויותיו, וכי פיטוריו בחל"ת אינם חוקיים. שלישית, השופטת קבעה כי על הנתבעת לשלם לתובע 163,444 ₪ גמול שעות נוספות, שכן התובע לא קיבל פיצוי בגין כל עבודתו בשעות נוספות. השופטת קבעה את שעות העבודה הרגילות של התובעת על סמך עדויות ודיווחי איתוראן על יציאת רכבו של התובע משטחי החברה, ואישרה את חישוב גמול השעות הנוספות של התובע, בכפוף לשינויים מסוימים. בנוסף, השופט הורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 11,320 ₪, המייצגים את ההפרש בפיצויי הפיטורים להם זכאי התובע. השופטת סברה כי שכרו האחרון של התובע גבוה באופן חריג בשל נסיבות העסקתו, ולכן חישבה את פיצויי הפיטורים על בסיס שכרו הכולל טרם שינוי מבנה שכרו בסמוך לפיטוריו. השופטת גם הורתה לנתבעת לשלם לתובע 3,905 ₪ הפרשות לפנסיה, מאחר שהנתבע לא שילם את מלוא הסכום המגיע לו. לבסוף, קבעה השופטת כי על התובעת לקבל 1,972 ש"ח בגין ימי חופשה שלא נוצלו. השופטת חישבה סכום זה על בסיס שכרו הרגיל של התובע, שלא כלל תשלום שעות נוספות גלובליות. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 181,641 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.