ע"א 716/75

תקציר

במקרה זה, בית המשפט העליון בחן החלטה של בית המשפט המחוזי שדחתה תביעת קטין להגדלת מזונות מאביו. המערער, קטין שהוריו התגרשו בשנת 1972, הסכים במקור באמצעות אמו להסדר לפיו אביו ישלם מזונות בסך 150 לירות לחודש. בשנת 1975 ביקש הקטין, שוב באמצעות אמו, לבטל פסק דין זה ולהגדיל את דמי המזונות ל-600 לירות, בטענה כי הסדר הפשרה המקורי התבסס על הבטחות כוזבות של האב. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף, בקובעו כי לא נטען לשינוי הנסיבות המצדיק את שינוי ההסכם הקודם, וכי גם תביעות קודמות לתיקון סכום המזונות נדחו. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא בחן אם ניתן לתקן את התביעה, אף שנוסחה בצורה גרועה, באמצעות תיקון. בית המשפט הדגיש את הצורך לפרש באופן ליברלי תביעות הנוגעות למזונות ילדים לטובת טובת הקטין. צוין כי על בית המשפט לאפשר תיקונים בתביעות אם קיים פוטנציאל הצלחה המבוסס על עילות נטענות כלשהן, כגון הטעיה, גם אם הסבירות לכך קטנה. זאת ועוד, בית המשפט העליון הדגיש כי היה על בית המשפט המחוזי לשקול מינוי אפוטרופוס שיגן על האינטרסים של הקטין אם היה חשש ליכולתה של האם לייצגו. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, הורה לתקן את כתב התביעה, והחזיר את התיק לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי, תוך שהוא ממליץ גם על מינוי אפשרי של אפוטרופוס. לא נפסקו הוצאות בגין ערעור זה.