רע"א 1399/11

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה, תוך התמקדות בתקנה 45, המאפשרת לתובע לבקש סעדים מרובים מעילת תביעה אחת, אך אוסרת על תביעות עתידיות לסעד שלא נתבע אלא אם בית המשפט מתיר זאת. תקנה זו מונעת בעיקר התדיינות כפולה. בית המשפט הדגיש כי ניתן לעשות חריגים כדי להגן על זכויותיו המהותיות של תובע כאשר הקפדה על הנוהל עלולה לפגוע שלא בצדק בתביעותיו. במקרה דנן, המבקשת ביקשה לפצל סעדים בשל חשש להיתכנות אכיפת חוזה, לאחר שגילתה, במהלך קדם המשפט, כי הצמדת מסדרון – מרכזי לתביעתה – עלולה להיות בלתי אפשרית מבחינה משפטית, תוך סיכון לתרחיש שבו הפרת חוזה תהיה חסרת השלכות אופרטיביות ללא יכולת לתבוע פיצויים בנפרד. בית המשפט הסכים כי דחיית הפיצול תשפיע על המבקש באופן בלתי הוגן יותר מכל אי נוחות למשיבים, ובכך לאפשר לפיצול להבטיח סעד הולם אם אכיפת החוזה אינה ניתנת להשגה. ההחלטה אישרה את זכותו של המבקש לבקש סעדים כספיים חלופיים ללא התדיינות משפטית מיותרת נוספת, תוך מתן עדיפות לצדק מהותי על פני נוקשות פרוצדורלית. הערעור התקבל, ואיפשר למבקש להגיש תביעה כספית במידת הצורך, ללא הבעת דעה על טענות אחרות וללא פסיקת הוצאות.