בש"פ 2287/20

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין ניסיון לסחר בנשק, ובעקבות זאת הוא הושם תחת פיקוח אלקטרוני. עם זאת, טענה המדינה כי המערער הפר את תנאי שחרורו בכך שביצע עבירות נוספות. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם בקשת המדינה לעיון חוזר בתנאי השחרור מצויה בגדר סמכותו של בית המשפט, בהינתן קיומו של מנגנון מינהלי לטיפול בהפרות של תנאי שחרור בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט קבע כי לשונו הפשוטה של החוק תומכת בסמכותו של בית המשפט לדון בבקשת המדינה לעיון חוזר בעקבות הפרה לכאורה של תנאי שחרור בפיקוח אלקטרוני. זאת ועוד, כוונת המחוקק שעמדה מאחורי הקמת המנגנון המינהלי לא שללה את סמכותו של בית המשפט בעניין זה. בעוד שהמנגנון המינהלי היה המסלול המועדף, סמכותו של בית המשפט לשקול מחדש את תנאי השחרור בנסיבות חריגות לא נשללה מכללא. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי הפעלת שיקול דעת זה צריכה להיות חסכנית ולהשתמש בה רק במקרים חריגים. מדיניות התביעה, שהגבילה את השימוש בעיון חוזר למקרים שיוריים, עלתה בקנה אחד עם פרשנות זו. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, המערער על סמכותו של בית המשפט. טענותיו של המערער בדבר הפעלת שיקול הדעת בעניינו הספציפי היו שמורות להכרעתו הסופית של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר.