בג"צ 345/78

תקציר

פסק דין זה עוסק בארבע עתירות שהגישו בעלי נכסים - ירדניה חברה לנאמנות בע"מ, לבנון חברה לנאמנות בע"מ, בנק לאומי לישראל בע"מ ובנק הפועלים בע"מ - נגד עיריות תל אביב-יפו, רמת גן ופתח תקווה, כנגד שיעורי הארנונה הכללית שהוטלו על בנייניהם בשנת הכספים 1978-1979. העותרים טוענים כי העיריות, בקביעתן שיעורי ארנונה אחידים המבוססים רק על שטח המבנים והשימוש בהם, הפרו את פקודת העיריות. הפקודה קובעת כי יש להטיל ארנונה בהתחשב בסוג המבנה, מיקומו והשימוש בנכס. העיריות, לעומת זאת, מצדיקות את שיטת המיסוי שלהן בהפעלת סעיף 275 לאותה פקודה, המאפשר שיעורי מס שונים לסוגים שונים של נכסים וחלקים שונים של העירייה. מסקנת בית המשפט היא כי לעיריות שיקול דעת להחליט האם להחיל את המבחנים הנזכרים בסעיף 274ב(א)(2) לפקודה, והשימוש במקרקעין כאמת מידה למיסוי מותר. בית המשפט מכיר אמנם בכך שלשיטת העיריות יש בסיס כלכלי הקשור ליכולתם של הנישומים לשלם, אך אין מדובר בפרשנות בלתי סבירה של הפקודה. עוד מציין בית המשפט כי החלטת העיריות מבוססת על התפיסה הכללית של היכולת הכלכלית של ענפי העותרים ואינה מס פרטני. ככלל, בית המשפט מוצא את טענות העיריות סבירות יותר ולכן דוחה את ארבע העתירות. כל עותר מחויב בהוצאות העירייה שלו, בסך הכל -. 3000 L.I.