ע"א 280/71

תקציר

התיק נסב סביב בקשתו של המערער לחרוט על המצבה את תאריכי לידתו ופטירתו של אביו המנוח בהתאם ללוח השנה הכללי בנוסף ללוח השנה העברי. המשיבה, חברת קבורה יהודית, סירבה לבקשה זו, תוך שהיא מסתמכת על סעיף 9 לחוזה האחיד ביניהם, הקובע כי תאריכים על מצבות ייכתבו אך ורק בעברית ועל פי לוח השנה העברי. המערער טען כי סעיף זה בטל, בהיותו תנאי מגביל המהווה "קיפוח לקוחות" לפי חוק החוזים האחידים, וכי חתם עליו בכפייה. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שניתנה על ידי השופט עציוני, הכריעה לטובת המערער. נמצא כי חברת הקבורה היא גוף מעין ציבורי בעל מעמד מונופוליסטי, וכי סעיף 9 הוא תנאי מגביל השולל מהלקוחות את זכויותיהם. עציוני הדגיש את זכותו של אדם לכבד את יקיריו שנפטרו על פי אמונתו, כל עוד הדבר אינו פוגע ברגשות הציבור או באינטרסים שלו. עוד ציין כי השימוש בלוח השנה הכללי לצרכים רשמיים הוא זכות יסוד בישראל ואיסור השימוש בו על מצבות הוא שרירותי וללא הצדקה. השופט ויתקון, בדעת מיעוט, סבר כי סעיף 9 אינו תנאי מגביל כהגדרתו בחוק החוזים האחידים. לדבריו, כל זכות להקים מצבה לפי רצונו של אדם מקורה במשפט הציבורי ובחירויות האזרח, ולא מהחוזה עצמו. מאחר שהמערערת ויתרה על זכות זו מחוץ למסגרת החוזית, לא יכול היה בית המשפט להתערב. בנוסף, טענה ויתקון כי הסעיף אינו עולה כדי קיפוח לקוח, והסכמת המערערת לא הושגה בדרך של ניצול. בסופו של דבר, החלטת הרוב אפשרה את בקשת המערערת לחרוט את המועדים על פי לוח השנה הכללי, ובכך ביטלה למעשה את סעיף 9 לחוזה. פסק הדין הדגיש את הצורך בוויתורים הדדיים בנושאים שאינם עקרוניים כדי לשמור על הרמוניה חברתית, במיוחד בחברה מגוונת כמו זו של ישראל.