ת"צ 38056-06-13

תקציר

המקרה סובב סביב צרכן שהגיש תביעה ייצוגית נגד חברה בגין הפרה לכאורה של חוק הגנת הצרכן בנוגע לתקופת תוקפו של שובר זיכוי. התובע ביקש למשוך את התביעה והצדדים הסכימו, אך חלקו על שאלת הוצאות המשפט. המחלוקת המהותית נגעה לנסיבות בהן הגיש המבקש את התביעה, כאשר המשיב טען לחוסר תום לב וניצול מכוון של הליכים משפטיים, בעוד שהמבקש טען כי פעל בסבירות. למרות טענות המשיב לפסיקת הוצאות, קבעה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו, בהתחשב בשלב המוקדם של ההליך המשפטי ובתועלת ההדדית של הימנעות מהוצאות וטרחה נוספות. השופט הדגיש את המחלוקת העובדתית בין שתי הגרסאות, והודה כי בירור העניין יחייב דיון מלא. בנוסף, השופטת ציינה כי שובר הזיכוי של המבקש לא עמד בדרישות חוק הגנת הצרכן, דבר המצדיק במידה מסוימת את מעשיו של המבקש. כמו כן, השופט החליט שלא להורות על פרסום בקשת ההסתלקות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות. לבסוף אישר השופט את הסתלקותו של המבקש, דחה את התביעה ואת הבקשה לאישור הייצוגית, והורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.