בג"צ 6941/16

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי אימהות ובני זוג של אזרחים הזקוקים לשיקום, לצד גופים אזרחיים שונים, נועדה להתמודד עם הפער בנגישות לשירותי שיקום רפואי בין "המרכז" ל"פריפריה" של ישראל. העותרים מדגישים את הזמינות והאיכות הלקויות של מיטות השיקום, בעיקר באזורי הפריפריה, דבר היוצר מצוקות משמעותיות לחולים ולבני משפחותיהם. שר הבריאות, תוך הכרה בצורך בתגבור שירותי השיקום, מבקש לדחות את העתירה בשל מאמצים ושיפורים מתמשכים. קופות החולים, בהן כללית, מכבי, לאומית ומאוחדת, תומכות בפיטורים, מדגישות את חוסר התוחלת שבתקנים אחידים ומטילים ספק בסמכותו של השר בעניין זה. העותרים הציגו התפתחויות משמעותיות מאז הגשת העתירה, תוך הכרה בהתקדמות בטיפול בפער, בפרט בכל הנוגע לשיקום באשפוז. עם זאת, לטענתם, נותרו פערים בתחומים אחרים, כמו שיקום יום ושיקום גריאטרי. בחלקה הראשון של העתירה, המבקשת לקבוע קריטריונים לנגישות לשירותי שיקום, לא חלה התקדמות ממשית, אך המדינה התחייבה להמשיך בבדיקתה. לאור השיפורים המשמעותיים והיעדר תשתית עובדתית עדכנית לעתירה, מגיע בית המשפט למסקנה כי העתירה מיצתה את עצמה בשלב זה. לפיכך, היא נדחית על הסף, ומאפשרת לעותרים להעלות את הנושא שוב בעתיד במידת הצורך. בית המשפט פוסק לעותרים 8,000 שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות מהמדינה, מתוך הכרה בהשפעת העתירה. בנוסף, בקשת ההצטרפות להליכים על ידי ההסתדרות הרפואית בישראל נדחית.