תת"ע 10526-12-24

תקציר

**ניתוח משפטי: בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר** **רקע:** בית משפט השלום לתעבורה בעכו דן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 19.10.25, נגד הנאשם מוחמד בדארנה. כתב האישום ייחס לנאשם עבירת נהיגה וחציית קו הפרדה רצוף, בניגוד לתקנה 36(ג) לתקנות התעבורה. הנאשם וסנגורו לא התייצבו לדיון ההקראה, למרות שידעו על מועדו. כתוצאה מכך, הורשע הנאשם ונגזר דינו בהיעדרו. **טענות המבקש (הנאשם):** סנגורו של הנאשם טען כי במועד הדיון היה הנאשם חולה, כפי שנתמך בתעודה רפואית. לטענתו, קיימת לנאשם הגנה ראויה ומהותית, לפיה חציית הקו הרצוף נעשתה עקב טעות אנוש סבירה. טעות זו נבעה מסימון כביש לא ברור – קו ההפרדה משתנה לסירוגין, היה דהוי, מקוטע או שבור, וציין כי לא ניתן היה להבחין בבירור אם מדובר בקו רצוף או מקוטע. לפיכך, נוצר רושם סביר שמותר לעבור. סנגורו הדגיש כי עבירה זו בוצעה עקב טעות אנוש הנובעת מהיעדר אחידות הסימון, ולא מזלזול בכללי התעבורה. הוא הסתמך על תקן ישראלי 437 ותקנה 36(ב) לתקנות התעבורה, המטילים חובה על הרשות המוסמכת לשמור על תקינות הסימון, כך שיהיה ברור ובולט. מקום שהסימון אינו ברור, לא ניתן לייחס לנהג אחריות פלילית, שכן לא מתקיים יסוד המודעות לעבירה. בנוסף, נטען כי הפסיקה מאפשרת לבית המשפט לבטל עבירה או להמירה לעבירה קלה יותר, כאשר קיים ספק באשר לחדות הקו, איכות הסימון או נסיבות חיצוניות מצדיקות. **טענות המשיבה (מדינת ישראל):** המשיבה התנגדה לבקשה, וטענה כי לא צורף אישור מחלה המעיד על מחלת הנאשם במועד הדיון. כמו כן, נטען כי טענות על אי התייצבות עקב מצב רפואי של סנגור אינן מצדיקות ביטול פסק דין שניתן בהיעדר. המשיבה הדגישה כי הנאשם לא פירט את סיכויי הגנתו, ועל כן ניתן להניח שאין לו הגנה כלל. **החלטת בית המשפט:** בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הדין. **נימוקים משפטיים:** 1. **סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982:** סעיף זה קובע כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהיעדר, אם התקיימו שני תנאים חלופיים: (1) קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של הנאשם לדיון; (2) גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו. 2. **היעדר סיבה מוצדקת לאי התייצבות:** בית המשפט קבע כי טענת המחלה של הסנגור לא נתמכה כראוי. אישורי המחלה שצורפו התייחסו לתקופות שקדמו או באו לאחר מועד הדיון, ולא ליום הדיון עצמו (19.10.25). לכן, לא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבות. 3. **דרישת הסיכוי לעיוות דין:** גם במקרה של היעדר סיבה מוצדקת לאי התייצבות, ניתן לבטל פסק דין אם הדבר דרוש למניעת עיוות דין. עיוות דין מוגדר כתוצאה שונה שיכולה הייתה להתקבל אילו נפל פגם בהליך, או פגם פרוצדורלי חמור. * **נטל ההוכחה על המבקש:** בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה להראות קיום סיבה מוצדקת או צורך במניעת עיוות דין מוטל על המבקש. * **הצגת טענות הגנה מהותיות:** על מנת שבית המשפט ישתכנע בקיומו של עיוות דין, על המבקש להציג טענות הגנה מהותיות, הנתמכות במסמכים ובראיות בעלות פוטנציאל ממשי לשנות את תוצאות פסק הדין. טענות "בעלמא" או כלליות ללא תשתית ראייתית מספקת אינן מספיקות. * **בענייננו:** בית המשפט קבע כי הנאשם לא צירף כל מסמך תומך, תמונה או ראיה אחרת לטענותיו לגבי איכות הסימון בכביש. גם תצהיר מטעם המבקש עצמו לא הוגש. לפיכך, טענות ההגנה נטענו "על הריק". * **דוגמאות מהפסיקה:** בית המשפט הסתמך על פסיקות קודמות (כגון עניין איטליא, סמימי, חסון, סעדא, גייאר, מוחמד סמארה, עמיד גיש, ליאון נכבאר, קוזניצוב, סאלם) המדגישות את הצורך בהצגת טענות הגנה מפורטות ונתמכות ראיות, ואת הדרישה לקבלת "כרטיס כניסה" להליך חוזר, ולא זכות קנויה. 4. **היעדר עיוות דין:** מאחר שלא הוצגה תשתית ראייתית כלשהי לטענות ההגנה, בית המשפט קבע כי לא נגרם עיוות דין כתוצאה מדחיית הבקשה. תמונה של המקום, למשל, יכלה הייתה לתמוך בטענות ההגנה, אך היא לא הוגשה. 5. **סדר הדין:** בית המשפט הדגיש כי בקשה לביטול פסק דין דורשת הצגת כל הטענות בכתב, כולל אסמכתאות ותצהירים ככל הנדרש, ובית המשפט רשאי לדחותה על סמך המסמכים בלבד. **חידושים משפטיים ודגשים:** * **הדגשת הנטל על המבקש:** ההחלטה מדגישה שוב את נטל ההוכחה המוטל על הנאשם המבקש לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו. נטל זה מחייב לא רק טענות, אלא גם הצגת תשתית ראייתית תומכת. * **פירוט טענות ההגנה:** בית המשפט מבהיר כי טענות הגנה, גם אם נשמעות לכאורה מוצדקות (כגון בעיית סימון בכביש), אינן מספיקות לביטול פסק דין ללא תימוכין ראייתיים, כמו תמונות, עדויות, או מומחיות. * **הגנה מהותית מול פרוצדורלית:** ההחלטה מבחינה בין הצורך בסיבה מוצדקת לאי התייצבות (פרוצדורלי) לבין הצורך בהצגת הגנה מהותית לכאורה (עיוות דין). גם אם אי ההתייצבות אינה מוצדקת, יש להראות שדיון ענייני היה יכול להוביל לתוצאה אחרת. * **השלכות על דיני תעבורה:** בפרט בתחום התעבורה, הדרישה לראיות תומכות משמעותית, במיוחד כאשר מדובר בטענות הנוגעות למצב הכביש, סימונו, או תנאי הדרך. **סיכום:** בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, מאחר שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, ולא הציג תשתית ראייתית מספקת לטענות הגנתו, אשר עשויה הייתה להצביע על קיומו של עיוות דין. הדבר מחזק את העיקרון כי זכותו של נאשם ליומו בבית המשפט אינה מוחלטת, ואינה עומדת לו כאשר הוא אינו נוקט בצעדים הנדרשים להבטחת התייצבותו או להצגת טענותיו באופן מיטבי.