ת"פ 23108-09-19

תקציר

במרכז התיק עומד אירוע של שוד ותקיפת נהג מונית על ידי שלושה אנשים, שזוהו מאוחר יותר כנאשמים. הדיון נסוב סביב מידת השתתפותם של הנאשמים בעבירה. המתלונן, נהג המונית, טען בעקביות כי שלושת הנאשמים תקפו אותו באופן אקטיבי מכיוונים שונים וגנבו את הטלפון והכסף שלו. גרסתו נתמכה בעדותו של שכן, שהיה עד לאירוע ואישר גם הוא את מעורבותם הפעילה של שלושת התוקפים. הודעותיו של נאשם 1 במשטרה לא היו עקביות. בתחילה הודה כי דחף את המתלוננת, אך בהמשך טען כי ניסה להפריד בין הלוחמים. עם זאת, השופט מצא את עדותו לוקה בחוסר אמינות, במיוחד לאור העובדה שהודה בנוכחותו בזירה ובניסיונותיו להמעיט בחלקו באירוע. נאשם 2 הכחיש תחילה כל מעורבות והציג אליבי, אך בהמשך מסר הצהרות סותרות. בסופו של דבר טען כי ניסה להפריד בין הלוחמים, טענה שלא האמינה לה השופטת, במיוחד לאור התנהגותו הנסערת בחקירה. נאשם שלישי, רואד טאלב, הודה במעורבותו ולקח אחריות מלאה על האירוע במהלך המשפט. הודאתו הועדפה על פני עדותו, שם ניסה לפטור את אחיו מכל אשמה. השופט שקל גם ראיות נסיבתיות, בהן בריחתם המשותפת של הנאשמים מהמקום ומכירת הטלפון הגנוב, שהצביעו על שיתוף פעולה וכוונה משותפת. בסופו של דבר, הרשיע השופט את שני הנאשמים באישומים שבכתב האישום, וקבע כי הם השתתפו באופן פעיל בתקיפה ובשוד, ולא היו רק עוברי אורח תמימים, כפי שטענו. בפסק הדין הודגש כי די בהצטרפותם למטרה משותפת, גם אם לא מתוכננת מראש, כדי לבסס את ביצועם המשותף לביצוע העבירה. נוכחותם של הנאשמים בזירה והשתתפותם הפעילה לא הייתה שנויה במחלוקת, וניסיונותיהם להרחיק עצמם מהאירוע לא היו משכנעים.