בר"ע 45314-07-15

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על טענת המערער כי נותח בישראל לפני שנת 1970, במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי פוליו. המערער, נפגע פוליו שעלה לישראל בתחילת שנות השישים, תבע פיצויים מכוח החוק, המעניק פיצויים למי שחלה בפוליו בישראל או קיבל כאן טיפול רפואי בגין שיתוק. המחלוקת המרכזית נסובה סביב הגדרת "טיפול רפואי" בחוק, הכוללת ניתוחים שבוצעו בישראל עד ליום 1.1.1970. הוועדה הרפואית לעררים דחתה תחילה את טענת המערערת, והובילה אותה לערער לבית המשפט המחוזי בחיפה, שהורה לוועדה לבחון מחדש את המקרה עם הנחיות ספציפיות. בעקבות החלטתה השנייה של הוועדה ערער המערער שוב, הפעם לבית הדין לעבודה. בית הדין לעבודה דחה את הערר ואישר את החלטת הוועדה, שכן לא מצא פגמים משפטיים והכיר בסמכות הוועדה לקבוע קביעות עובדתיות. לאחר מכן הגיש המערער בקשת רשות ערעור למשנה לנשיאה איטה קציר, בטענה כי הוועדה לא שקלה ראיות מרכזיות וטעתה בהערכתה. עם זאת, גם סגן הנשיא קציר דחה את הבקשה, הסכים עם החלטת בית הדין האזורי ולא מצא טעויות משפטיות בהליך הוועדה או בהחלטתה. פסק הדין מדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים אלה, תוך התמקדות בשאלות משפטיות ולא בהערכות עובדתיות, ואת היענות הוועדה להנחיות בית המשפט המחוזי.