ע"א 64201-09-17

תקציר

הערעור, המתייחס למחלוקת על עיזבון המנוח לייב יוחנן, מבקש להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת המשיבים, ולהטיל אחריות על המשיבים בגין רשלנותו של קודמם, עו"ד טמבור, שלא הצליח לחתום על צוואה לפני פטירתו הבלתי צפויה שעות ספורות לאחר פגישתם. המערערים טענו כי התאריך בייפוי הכוח מצביע על כך שעו"ד טמבור פגש את המנוח ביום 11.2.2007, יום העברת המנוח לבית אילדן, ולפיכך היה על עו"ד טמבור לצפות מראש את הדחיפות שבהחתמת המנוח על צוואה. עם זאת, בית המשפט מצא כי עו"ד טמבור פגש את המנוח פעם אחת בלבד, ביום 12.2.2007, וקבע להיפגש עמו שוב למחרת כדי לחתום על הצוואה, שכן סביר להניח שמצבו של המנוח אינו מסכן חיים. בית המשפט נתן משקל רב יותר לשיחה מוקלטת שקיים עו"ד טמבור עם המערערים, בה הצהיר כי לא ציפה שהמנוח ילך לעולמו באותו לילה, מאשר להצהרותיו הכתובות ולעדויותיו, אשר נתפרו לשרת את האינטרסים של המערערים. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המנוח עצמו לא התכוון לערוך צוואה במהלך פגישתו עם עו"ד טמבור, ולפיכך אין קשר סיבתי בין התנהלותו של עו"ד טמבור לבין הנזק הנטען למערערים. גם טענת המערערים כי יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" נדחתה, שכן כל העובדות היו ידועות למערערים, ולא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהתנהלותו של עו"ד טמבור הייתה בלתי סבירה. בנוסף, מצא בית המשפט כי עו"ד טמבור הבהירה למערערים את קשיי התיק בטרם החליטו לנקוט בהליכים משפטיים, ולפיכך אין באפשרותם כעת להלין על חוסר התוחלת שבהליך. השופט כהן, סגן הנשיא, השופט אמיר טובי והשופט נאסר ג'השאן הסכימו עם פסק הדין, והביאו לדחיית הערעור ולחיוב המערערים בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיב מס' 2 בסך 15,000 ₪.