עע"מ 9962/16

תקציר

בית המשפט בחן את העררים בנוגע לתביעות ארנונה והחליט לדחותם, תוך שימת דגש על המסגרת הסטטוטורית הקבועה בחוק העררים לטיפול בסכסוכים מסוג זה. חוק זה מתווה נהלים להעלאת תביעות, לרבות טיפול בטעויות טכניות ועובדתיות בארנונה, באמצעות הליך השגה מינהלי ולא באמצעות תובענות ייצוגיות או כספיות ישירות בבית המשפט. בית המשפט הכיר באפשרות של חריגים במקרים בעלי חשיבות ציבורית מיוחדת, אך קבע כי המקרה הנוכחי אינו עומד בקריטריון זה, שכן מדובר בשאלות עובדתיות רגילות ללא משמעות משפטית רחבה יותר. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות העירייה, ובפרט על כך שאינה מיישמת באופן עקבי עקרונות מפסקי דין קודמים, תוך ניצול ההליך הסטטוטורי כדי להימנע מהחלטות מקיפות בסוגיות מיסוי. עם זאת, בית המשפט קבע כי פעולות העירייה אינן מעלות את התביעה כדי להצדיק עקיפת נהלים קבועים בתובענות ייצוגיות. בפסק הדין הודגש כי תיקון סוגיות אלה צריך להישאר במסגרת ההליך המינהלי שתוכנן על ידי המחוקק, ולא באמצעות תובענות ייצוגיות, ובכך חיזק את המטרה להקל על מימוש זכויות באמצעות הליכים זולים ופשוטים. למרות דחיית הערעורים, בית המשפט הטיל על העירייה הוצאות מתוך הכרה בהתנהלותה הפסולה, והדגיש את הצורך בגישה זהירה בבואם לבחון את הרחבת תחולת התובענות הייצוגיות נגד רשויות ציבוריות.