ע"א 1835/08

תקציר

השופט, ד"ר קובי ורדי, סקר את הטיעונים שהציגו הצדדים ואת הפרוטוקולים מבית משפט קמא. עיקר הטענה בערעור נוגעת לשווי המלאי המאוחסן במחסני המשיב ולניכוי שיקים שהוציא המשיב למערערת. באשר לשווי המלאי, טענו המערערים כי מדוחות המלאי שהפיק המשיב עולה שווי של לפחות 422,057 ₪ בתוספת מע"מ, אותו יש לנכות מהחוב הנתבע על ידי המשיב. עם זאת, השופטת ורדי הסכימה עם הערכתו של בית משפט קמא כי דוחות המלאי לא שיקפו נאמנה את מצב הדברים בפועל, תוך ציון שלושה טעמים מרכזיים. ראשית, הוצע למערערת לרכוש את המלאי תמורת 81,000 ₪ אך בחרה שלא לעשות כן, דבר המצביע על אומדן משלה לשווי המלאי. שנית, המערערים לא הביאו כל ראיה תיעודית שתתמוך בערכם הנטען ובמקום זאת הסתמכו על דיווחיו המופרכים של המשיב. שלישית, טענות המערערים עצמם ביחס לערך המלאי לא היו עקביות, דבר שעוד הוכיח את חוסר מהימנות הדוחות. מאחר שהמערערים לא הצליחו להוכיח די הצורך את שווי המלאי, אישר השופט את דחייתו של בית משפט קמא טענה זו. בעניין השיקים קבע השופט כי הצליחו המערערים להוכיח קיומו של חוב התואם את שווי השיקים שהוציא המשיב, בסך 496,994 ₪. לטענת השופטת, המשיב לא סיפק הסבר מניח את הדעת להנפקת שיקים אלה, וטענתם נגד ניכוי סכומים אלה מחשש לכפל תשלום לא הייתה משכנעת. לפיכך, יש לנכות סכום זה מהחוב הנתבע על ידי המשיב. זאת ועוד, הסכימה השופטת עם קביעתו של בית משפט קמא כי אין די ראיות לביסוס יחסי מיופה כוח בין המערערת מס' 3 (גב' ארזי) לבין המערערת מס' 2 (מר ארזי), בהתבסס על חתימתו של מר ארזי על השיקים שנמשכו מחשבונם המשותף. כתוצאה מכך, המערערת מס' 3 לא הייתה אחראית אישית לחובות המיוצגים בשיקים אלה. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי. הסכום שחבו המערערים למשיב חושב לאחר ביצוע הניכויים המתאימים בגין מכירת המלאי, הכספים שהועברו במסגרת מעשה סחיטה ושווי השיקים שהוציא המשיב. הסכום הסופי שחבו המערערים 1 ו-2 למשיב נקבע על סך של 425,501 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות. כן חויב המשיב לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין, והערבות הבנקאית שהעמידו המערערים תוחזר להם. ההחלטה התקבלה בהסכמה עם השופטים י' שנלר ור' לבכר שרון.