ת"צ 40359-02-22

תקציר

המבקש, עו"ד אוריאל בילצקי, הגיש תביעה ייצוגית נגד עיריית לוד, בטענה לגבייה שלא כדין של ריבית דריבית מנישום. העירייה הודיעה על הפסקת הגבייה והסכימה להפסיק את הגבייה ולמחוק יתרות חובה מסוימות מרישומותיה. המבקש ביקש גמול על פועלו, שהוביל להטבה של למעלה מ-4 מיליון ₪ לחברי הקבוצה. כעת על בית המשפט לקבוע את רמות הגמול ושכר טרחת עורך הדין הראויות. המבקש טען כי החישובים צריכים לכלול את כל חובות העבר שנמחקו ואת הגבייה שנעשתה בשנתיים שקדמו לבקשה. מנגד, טענה העירייה כי יש להגביל את החישובים ל-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, וטענה כי המבקש ובא כוחו לא השקיעו מאמץ או סיכון רב, מה גם שהעירייה הוציאה מיד הודעת פיטורים. בנוסף, חלק מהחובות לא היו ניתנים לגבייה בשל מגבלות או אילוצים מנהליים. בית המשפט קבע כי מעשיו של המבקש הניבו לטובת חברי הקבוצה הטבה ברורה, המצדיקה שכר טרחה ושכר טרחה. עם זאת, נמצא כי חישוב הסכומים הן מהשנתיים הקודמות והן מחובות העבר מהווה ספירה כפולה. בהתחשב בנסיבות המקרה, לרבות היותו הליך שני לאחר טענת שווא קודמת של העירייה בדבר הפסקת הגבייה, הורה בית המשפט לעירייה לשלם למבקש 71,129 ש"ח כגמול ו-582,548 ש"ח כשכר טרחת עורך דין, ובכך פטר את המבקש מתשלום המחצית השנייה של האגרה.