ת"א 1353/08

תקציר

התובע ניהל חשבון חיוב אצל הנתבע 1 והיה מיוצג על ידי הנתבע 3 בתביעה שהגיש הנתבע 1 נגד התובע. בעקבות פסק דין חלקי לטובת נתבע 1, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה התובע ישלם לנתבע 1 150,000 ₪ לצורך הסדר החוב. כעת תובע התובע את שלושת הנתבעים לפיצויים שונים, בטענה כי הנתבעים 1 ו-2 פעלו בחוסר תום לב והפרו את חובות הזהירות שלהם כלפיו, וכי הנתבע 3 התרשל בייצוגו. השופט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע. הבקשה לביטול פסק הדין החלקי מיום 31.10.99 ופסק הדין הסופי מיום 16.4.01, בתובענה הקודמת בין התובע לנתבע 1, נדחתה בנימוק שלא הייתה עילה מוכרת מבחינה משפטית לעשות כן, וממילא התובע לא פעל בשקידה סבירה בהגשת בקשתו. עוד קבע השופט כי לנתבע 2 לא הייתה חובת זהירות עצמאית כלפי התובע, וכי הנתבעים 1 ו-2 לא גרמו לתובע נזק כספי כלשהו. באשר לתביעה נגד הנתבע 3, קבע השופט כי לא התרשל בייצוגו את התובע. הימנעותה של הנתבעת 3 מלערער על פסק הדין החלקי נומקה בהסדר פרוצדורלי, מוסכם על ידי התובעת, אשר שמר על זכות הערעור של התובעת. עוד נחה דעתו של השופט כי התובע קיבל הצעת פשרה, לאחר הפעלת שיקול דעת סביר על ידי הנתבע 3, ועל כן פעל נאשם 3 בנאמנות ובשקידה. משנדחו טענות התובע, חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 40,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין, צמוד למדד המחירים לצרכן וכפוף לריבית סטטוטורית ממועד פסק הדין ועד לתשלום.